מלאכת הכנת הכלי
יצחק ישראל שמרון
כַּאֲשֶׁר הָרָצוֹן מַכִּיר בְּתוֹכֵנוּ הִשְׁתּוֹקְקוּת, מִתְקַיֶּמֶת הַיְּדִיעָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לִבְנוֹת כְּלִי, וּמְלֶאכֶת הֲכָנַת הַכְּלִי דּוֹרֶשֶׁת מִכָּל תַּלְמִיד
וְתַלְמִידָה לָבוֹא וּלְהַכִּיר אֶת הַחֲלָקִים.
נֹאמַר: הַכָּרַת הַחֲלָקִים, עֲבוֹדַת נִקּוּי הַחֲלָקִים וַהֲשָׁבַת הַחֲלָקִים אֶל תִּקּוּנָם.
מְלֶאכֶת תִּקּוּן הַחֲלָקִים מַכִּירָה בְּדַרְכֵּנוּ חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית וּמַפְגִּישָׁה וּמְחַיָּה אֶת הָרֶגֶשׁ.
תַּפְקִיד הַחֲשִׁיבָה הַהַכָּרָתִית הוּא לְהַכִּיר דֶּרֶךְ פָּעֳלוֹ שֶׁל כְּבוֹד הַצַּדִּיק אֶת קִיּוּם הָרָצוֹן עַד הַיּוֹם – הָרָצוֹן לְהִתְקַיֵּם בְּעִקָּר מֵעֹמֶס אוֹ מֵהַשְׁפָּעָתָם שֶׁל אֲחֵרִים.
וּבִבְנִיַּת הַחֲלָקִים יֵשׁ הַכָּרָה וְהֶכֵּרוּת עִם תַּהֲלִיכִים שֶׁבֶּעָתִיד יָבִיאוּ הִתְחַדְּשׁוּת וְהִתְגַּבְּרוּת עַל אֵלּוּ הַפְּחָדִים הַמַּגִּיעִים וְנִקְרָאִים מְנִיעוֹת.
אָסוּר לִהְיוֹת תְּלוּיָה בְּחֵלֶק, יֵשׁ לְשַׁחְרֵר אֶת הַחֵלֶק וְלַעֲבֹר אֶל הַחֵלֶק הַבָּא, וְאֶפְשָׁר לַחֲזֹר אֶל הַחֵלֶק שֶׁשִּׁחְרַרְנוּ, שֶׁהָיָה בִּתְלוּת, וּמִמֶּנּוּ לְהַגִּיעַ לַהֲבָנוֹת.
אָז נֹאמַר: כָּל הַחֲלָקִים הֵם כְּלִי הַמֵּאִיר מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבָתֵנוּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַחֲלָקִים הֵם הָעִקָּר מִתּוֹךְ הַשָּׁלֵם שֶׁנִּבְנָה מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו שֶׁל הָאָדָם.
בְּכָל יוֹם בִּזְכוּת הַבְּחִירָה נִבְחַר אֶת הַחֵלֶק לְהַגִּיעַ אֶל הַשָּׁלֵם, כִּי כָּל חֵלֶק יֵשׁ בּוֹ שָׁלֵם שֶׁאָנוּ מְתַקְּנִים עַד הַחֵלֶק הַבָּא.
נֹאמַר: הַסְּלִיחָה – תַּפְקִידָהּ לְחַבֵּר בִּידִיעָה אֶת כָּל הַחֲלָקִים, כִּי הִיא מְחַבֶּרֶת תְּשׁוּבָה אֶל תְּשׁוּבָה אֶל מָקוֹר שֶׁל הַסְתָּרָה
אֲשֶׁר נִקְרָא אֵין הַיְּדִיעָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ אָמֵן וְאָמֵן!
