לעמוד בהרגשה
טו' בתמוז תשע"ב
הילולת אור החיים הקדוש רבי חיים בן עטר זיע"א
לַעֲמֹד בַּהַרְגָּשָׁה וְלוֹמַר: אִם אַתְּ מַאֲמִינָה שֶׁאֶפְשָׁר לְקַלְקֵל, תַּאֲמִינִי שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקֵּן. וּפָתַחְתִּי אֶת חַדְרֵי לִבִּי, אֶת אוֹתָם חֲדָרִים שֶׁאֲנִי מַסְתִּירָה מִבָּאֵי דַּרְכִּי. לַעֲמֹד בַּהַרְגָּשָׁה זֶה לַעֲמֹד בִּגְבוּרָה וְלָדַעַת שֶׁאֲנִי לֹא עוֹמֶדֶת כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה בְּאוֹתָהּ מַדְרֵגָה. כָּל יוֹם אֲנִי עוֹלָה קְצָת, לָכֵן אָסוּר לִי לוֹמַר: דָּבָר לֹא קוֹרֶה, זֶה רַק בַּהַרְגָּשָׁה. כִּי אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּגַּשְׁמִי וְנָעָה וּמְתַקֶּנֶת בָּרוּחָנִי. עוֹמֶדֶת בַּהַרְגָּשָׁה זֶה מְבִינָה שֶׁהַכֹּל תִּקּוּן וְקִלְקוּל, תִּקּוּן וְקִלְקוּל הַכְּלִי.
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא טוֹב וּמֵטִיב, וַאֲנִי צְרִיכָה לִדְאֹג לַכְּלִי, בִּכְדֵי שֶׁהָאוֹר יֵרֵד צָרִיךְ הֲכָנָה שֶׁל הַכְּלִי. אָסוּר לִי לוֹמַר: דָּבָר לֹא קוֹרֶה, כִּי כָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה הוּא קוֹרֶה מִלְּמַעְלָה וְיוֹרֵד בְּהַשְׁפָּעָה לְמַטָּה.
וּבְכָל יוֹם אָנוּ נִדְרָשִׁים לָתֵת יְגִיעָה, לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַכְנִיס אֶת סִדְרֵי הַבְּרִיאָה לְחַיֵּינוּ עַל-יְדֵי הַהִסְתַּפְּקוּת בַּמּוּעָט, בִּטּוּל תַּאֲווֹת הַגּוּף הַמְּסַפְּקוֹת אֶת הֲנָאוֹתָיו הַגַּשְׁמִיּוֹת.
כָּל יוֹם הוּא יוֹם חָדָשׁ שֶׁנָּתַן לִי הַבּוֹרֵא. כָּל יוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם עָלַי לְצַמְצֵם אֶת שִׂכְלִי וְלוֹמַר: כָּךְ עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה. אֲנִי עוֹמֶדֶת בְּמַדְרֵגָה שֶׁהִיא דַּרְגָּה, וּמְבַקֶּשֶׁת לָדַעַת לְאָן.
רוֹצָה לַעֲלוֹת לְהִתְקָרֵב בְּיוֹתֵר קָרוֹב, אַךְ מַרְגִּישָׁה שֶׁהַכֹּל עוֹמֵד בַּמָּקוֹם. מְבַקֶּשֶׁת לַעֲלוֹת וְלִהְיוֹת יוֹתֵר קְרוֹבָה, מְבַקֵּשׁת לַעֲלוֹת וְלָגַעַת בָּאֵין-סוֹף. רוֹצָה לַעֲלוֹת, אַךְ מְבִינָה שֶׁהָעֲלִיָּה הִיא בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּדִּבּוּר וּבַמַּעֲשֶׂה.
וְאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת שֶׁעָלִיתִי הַבֹּקֶר בַּמַּחֲשָׁבָה לְקוֹמָה גְּבוֹהָה. עָלִיתִי אֶתְמוֹל בַּדִּבּוּר לְכַמָּה קוֹמוֹת דִּקְדֻשָּׁה, וְיָרַדְתִּי קוֹמָה עַכְשָׁיו בְּמַעֲשַׂי. עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת וְרוֹצָה לְהַרְגִּישׁ וְלוֹמַר: לַעֲמֹד בַּהַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי גִּבּוֹרָה שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁכָּל חִסָּרוֹן אֶפְשָׁר לְהָאִיר בּוֹ יִתְרוֹן. וַאֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת לְתַקֵּן אֶת הַכְּלִי וְלַעֲמֹד בַּהַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי מְתַקֶּנֶת אֶת הַצִּנּוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹר דַּרְכּוֹ הַשְׁפָּעוֹת שֶׁהֵן בְּרָכוֹת.
לַעֲמֹד בַּהַרְגָּשָׁה זֶה לוֹמַר: עָלִיתִי גָּבוֹהַּ, עַכְשָׁיו אֲנִי זְהִירָה וְנִזְהֶרֶת שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חַיִּים. וּמָה שֶׁאֵין בּוֹ חַיִּים, אֵין בּוֹ תּוֹרָה. אָז צָרִיךְ לוֹמַר: הַהִתְקָרְבוּת הִיא לַתּוֹרָה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. לַעֲמֹד בַּהַרְגָּשָׁה זֶה לְהִתְחַבֵּר לָאֱמֶת שֶׁל נִצַּחְתִּי וַאֲנַצֵּחַ.
וְלַעֲמֹד זֶה לִרְצוֹת, וְלִרְצוֹת זֶה לָגַעַת בַּהֲבָנָה אַחַת שֶׁאֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְמַלֵּא אֶת יִעוּדִי, לִזְכּוֹת לְאוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַעֲמֹד וּלְהִסְתַּכֵּל וּלְהָבִין שֶׁיֵּשׁ קוֹמוֹת לְמַעְלָה שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה.
מָחָר אֲנִי עוֹלָה לְעוֹד קוֹמָה לְהַרְגִּישׁ וּלְהִתְרַגֵּשׁ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה רמו'
