כָּל תַּהֲלִיךְ שֶׁנִּמְצָא בְּגַלּוּי בְּחַיַּי שָׁוֶה בְּדִיקָה. בְּדִיקָה הִיא לְצֹרֶךְ הַגָּעָה אֶל מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא עֲבוֹדָה אִישִׁית אֶל תּוֹצָאָה אִישִׁית וְאֶל רָצוֹן שֶׁהוּא פְּנִימִי. כָּל תַּהֲלִיךְ רוּחָנִי נִקְרָא פְּנִימִי בְּתוֹךְ הַפְּנִימִיּוּת, לָכֵן אָנוּ בּוֹדְקִים בַּפְּנִימִי שֶׁל הַפְּנִימִי.
אֶפְשָׁר לְזַהוֹת מִבְּחִינַת הַחַיִּים אֵיפֹה הָיִיתִי בִּתְקוּפָה שֶׁל מִתְבּוֹנֶנֶת אוֹ בִּתְקוּפָה שֶׁל מַקְשִׁיבָה, וְקַל יִהְיֶה תָּמִיד לוֹמַר שֶׁבִּתְקוּפַת הַיָּמִים שֶׁעוֹבְרִים, מִבְּחִינָתֵנוּ הָרָצוֹן תָּמִיד רוֹצֶה שֶׁנָּבִין כָּל תַּהֲלִיךְ וְתַהֲלִיךְ שֶׁאָנוּ עוֹבְרִים.
אָז כְּדֵי שֶׁנְּזַהֶה תַּהֲלִיכִים בְּחַיֵּינוּ נוּכַל לְהַגְדִּירָם עֲבוֹדָה מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת, עֲשִׂיָּה מִתּוֹךְ הַמַּקְשִׁיבָה. וְתָמִיד לֹא נְאַחֵר אֶל עַצְמֵנוּ וְנֹאמַר שֶׁבָּאנוּ בְּעִקָּר לְגַלּוֹת אֶת עַצְמֵנוּ. וְכָל הַמְּצִיאוּת הִיא לְשֵׁם מְצִיאוּת וְלֹא לְשֵׁם פְּנִימִיּוּת, אָז גַּם הַמְּצִיאוּת שַׁיֶּכֶת וְנִקְרֵאת מִתְבּוֹנֶנֶת. רַק מָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה בַּפֹּעַל מֶהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, זֶה הַמַּקְשִׁיבָה. אָז נִתָּן הַיּוֹם לְזַהוֹת וְלִרְאוֹת תַּהֲלִיכִים שֶׁקּוֹרִים בִּסְבִיבָתִי הָאִישִׁית – יֵשׁ בָּהֶם שַׁיָּכוּת לַמִּתְבּוֹנֶנֶת, וְכֵיצַד תַּהֲלִיכִים שֶׁקְּשוּרִים בַּעֲבוֹדָה וּבְהַגְשָׁמָה עַצְמִית הֵם בַּמַּקְשִׁיבָה.
וְנִתָּן לִרְאוֹת בְּכָל תַּהֲלִיךְ בַּיְּסוֹדוֹת הָרוּחָנִיִּים הַגְדָרָה שֶׁל מִתְבּוֹנֶנֶת וּמַקְשִׁיבָה: בַּצּוֹמֵחַ, בַּדּוֹמֵם, בַּחַי וּבַמְדַבֵּר. וְנוּכַל תָּמִיד לְשַׁיֵּךְ יְסוֹדוֹת אֵלּוּ אֶל תַּהֲלִיכִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְבִינִים הַיּוֹם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַטָּרָה אוֹ תִּקּוּן לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הַמְּצִיאוּת מִמִּתְבּוֹנֶנֶת אֶל מַקְשִׁיבָה, לְהָבִיא אֶת הַהֲבָנָה שֶׁכָּל מָה שֶׁנִּתָּן לַעֲשִׂיָּה דֶּרֶךְ הַהַשְׁפָּעָה נִתָּן בַּבּוֹגֶרֶת שֶׁמִּתְבַּגֶּרֶת וְעוֹבֶרֶת תַּהֲלִיכִים.
וְאִם נִקַּח אֶת הַצּוֹמֵחַ עַד רְאִיַּת גְּדִילַת הַפְּרִי, אָז נֹאמַר: קָטַפְתִּי אֶת הַפְּרִי כַּאֲשֶׁר הַמַּקְשִׁיבָה הִקְשִׁיבָה וְצָמְחָה מִתַּהֲלִיךְ לְתַהֲלִיךְ.
אָז יֵשׁ עִנְיָן לִצְמֹחַ בְּלִי לְהִשָּׁאֵר בִּנְקֻדַּת הַמִּתְבּוֹנֶנֶת בַּחַיִּים. וְתָמִיד נְבַקֵּשׁ עֶזְרָה בַּתַּהֲלִיכִים לַהֲפֹךְ וּלְהַגִּיעַ מִתַּהֲלִיךְ אֶל תַּהֲלִיךְ שֶׁהַיּוֹם נִקְרָא בַּהֲבָנָה: אֲנִי מַקְשִׁיבָה בְּלִי לְהָגִיב. כִּי אִם אֲנִי מְגִיבָה אֲנִי לֹא צוֹמַחַת לְהָבִין. אָז כָּל יְסוֹדוֹת הַבְּרִיאָה יֵשׁ בָּהֶם מִתְבּוֹנֶנֶת וּמַקְשִׁיבָה, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר: הַחַיִּים נִתָּנִים לְשִׁנּוּי בְּיָדֵינוּ.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה עח’