שמעתי את עצמי

בָּאתִי הַיּוֹם לְסַפֵּר בְּעִקָּר לְעַצְמִי בְּנִפְלְאוֹת הָאוֹר שֶׁנִּפְתָּח וּמֵאִיר הַצַּדִּיק בְּדַרְכִּי. וַאֲנִי מוּכָנָה הַיּוֹם לִפְתֹּח בְּפָנַי אֶת הַשְּׁעָרִים שֶׁסָּגַרְתִּי וְהִסְתַּגַּרְתִּי כָּל חַיַּי, וּבְעִקָּר מֵעַצְמִי וּמִרְצוֹנוֹתַי. שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי אוֹמֶרֶת: תְּחַבְּקִי חָזָק אֶת עַצְמֵךְ, מַגִּיעַ לָךְ לְהָבִין שֶׁכָּל הָעוֹלָם חֵלֶק מֵחֲלָקִים שֶׁנִּבְרְאוּ הַיּוֹם וְהִתְגַלּוּ בְּכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשִׂית בִּשְׁבִיל הַשָּׁלֵם הַפְּנִימִי.
וּמִיָּד הָלַכְתִּי לִשְׁמֹעַ וְלוֹמַר: אִמָּא, בָּאתִי לְדַבֵּר הַיּוֹם בְּעִקָּר עַל זֶה הַכְּאֵב שֶׁכּוֹאֵב וְנִמְצָא וְחֵלֶק הוּא מִיַּלְדוּתִי וְכָל חַיַּי. אָז בִּקַּשְׁתִּי לְדַבֵּר וְלֹא פָּחַדְתִּי כְּבֶעָבָר.
אָז שָׁלוֹם לָךְ אִמָּא נִפְלָאָה, רָצִיתִי כֵּן שֶׁתִּהְיִי שֻׁתָּפָה לַתַּהֲלִיכִים שֶׁעָבַרְתִּי וְלֹא בִּקַּרְתְּ בָּהֶם בְּחַיַּי. וְאֵין בִּי כַּעַס הַיּוֹם, רַק רָצוֹן שֶׁנֵּלֵךְ בְּיַחַד אֶל זֶה הַיַּעַר שֶׁקָרָאתִי לוֹ פְּנִימִיּוּת נִשְׁמָתִי.
אִמָּא יְקָרָה, הָיִית עֲסוּקָה בִּלְהָבִין אֶת זֶה הָעוֹלָם, אֲבָל יוֹתֵר מִכֹּל הָיִית צְרִיכָה לְהָבִין שֶׁאֲנִי הַחֵלֶק שֶׁמְּקַשֵּׁר בְּכָל מַעֲשָׂיִךְ אֶת זֶה הָעוֹלָם שֶׁנִּבְנָה מִמַּעֲשָׂיִךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי אִם הַיּוֹם אַתְּ מוּכָנָה לְהַקְשִׁיב לִי וּבְעִקָּר לִסְגֹר אֶת כָּל מָה שֶׁשָּׁכַחְתִּי לִפְתֹּחַ וְנִמְצָא וְקַיָּם בְּנִשְׁמָתִי.
כֵּן, אִמָּא, הָלַכְתִּי לְאִבּוּד בְּאִי-הַהַסְכָּמָה שֶׁבֵּינֵךְ לְבֵין עַצְמֵךְ, הָלַכְתִּי לַשְּׁתִיקָה בֵּינֵךְ וּבֵין כַּעֲסֵךְ, וְרָצִיתִי רַק אֶת הַיָּד שֶׁלָּךְ קְרוֹבָה בַּיַּעַר שֶׁנִּכְנַסְנוּ בְּיַלְדוּתִי מֵהַחֹשֶׁךְ, בּוֹאִי רַק לְחַבֵּק.
וּבְוַדַּאי אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי: מַדּוּעַ פָּתַחְתְּ אֶת כָּל הַכְּאֵבִים הַיּוֹם, כְּשֶׁאַתְּ אֵם וּמַחֲזִיקָה רְצוֹנוֹת מִשֶּׁלָּךְ?
אָז אֲנִי אוֹמֶרֶת: אִמָּא, הַכְּאֵב הוּא חֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לְכָל נְשָׁמָה. וְהַכְּאֵב שֶׁלִּי הַיּוֹם, אַתְּ יוֹדַעַת, הוּא לֹא חֵלֶק יוֹתֵר מֵהָרָצוֹן שֶׁלִּי, כִּי מַעֲלַת הַהִתְפַּיְּסוּת הִיא מַעֲלַת הַהִתְקָרְבוּת, וְהַהִתְקָרְבוּת – מַעֲלָתָהּ הִיא הַתְּשׁוּבָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְאִמָּא אוֹמֶרֶת: תָּמִיד הָיִיתִי שֻׁתָּפָה בְּכָל צְעָדַיִךְ שֶׁרָאִיתִי, מֵהָרִאשׁוֹן וְעַד שֶׁרָצְתְּ לְחַפֵּשׂ, לִרְאוֹת וּלְהָבִין אֶת זֶה הָעוֹלָם. אַךְ לֹא שָׁאַלְתְּ, אִמָּא, אֶת הַשְּׁאֵלָה הַחֲשׁוּבָה הַיּוֹם יוֹתֵר מִתָּמִיד: מָה, בִּתִּי, הִרְגַשְׁתְּ בְּכָל יוֹם בַּיַּעַר לְבַדֵּךְ? וְעַד שֶׁהָיִיתִי מַגִּיעָה לָאַהֲבָה שֶׁלָּךְ, צָעַקְתִּי בַּיַּעַר: זֶה מַפְחִיד! וְעַד שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁלָּךְ הִגִּיעָה אֵלַי הֵבַנְתִּי שֶׁאַהֲבָה הִיא צֹרֶךְ קִיּוּמִי.
כֵּן, אִמָּא, פָּתַחְתִּי אֶת כָּל הַשְּׁעָרִים וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי: אֵין בִּי יוֹתֵר כְּעָסִים, כִּי הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי הִיא בְּעִקָּר לְהַכִּיר אֶת זֶה הָעוֹלָם שֶׁהַיּוֹם אֲנִי מוֹדָה עַל הַזְּכוּת לְתַקֵּן תִּקּוּן וּלְהָאִיר מִזְּכוּתִי לִזְכוּת שֶׁמְּאִירָה לַאֲחֵרִים אֶת הַדֶּרֶךְ.
וְתָמִיד שָׁאַלְתְּ אוֹתִי: מַדּוּעַ אַתְּ שׁוֹתֶקֶת? אָז אָמַרְתִּי: הַשְּׁתִיקָה, הַהַפְנָמָה שֶׁהוֹפֶכֶת לְכַעַס בְּכָל יוֹם וְעִם הַשָּׁנִים, וְהַעִקָּר שֶׁתָּבִינִי, אִמָּא, אֵין כְּמוֹ הָאַהֲבָה בָּעוֹלָם.
אָז יָצָאתִי הַיּוֹם לְהַכִּיר תְּשׁוּבָה חֲדָשָׁה בְּחַיַּי, וְיֵשׁ מִצְוָה כְּתוּבָה וּמִצְוָה בַּפֹּעַל. יָצָאתִי לְהָבִין שֶׁעַד שֶׁאָבִין שֶׁמָּה שֶׁכָּתוּב בַּמִּצְוָה אַאֲחֵר אֶל הַמִּצְוָה בַּפֹּעַל.
וְאִמָּא אוֹמֶרֶת: אָז מַהִי הַמִּצְוָה שֶׁלָּךְ? אָז מִיָּד הֵשַׁבְתִּי וְאָמַרְתִּי: כַּבֵּד אֶת אֲבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁבַּפֹּעַל הַגֶּשֶׁר לִבְנוֹת הוּא בֵּין הָאַהֲבָה שֶׁאַתְּ רָצִיתְּ לִנְקֻדַּת חַיַּיִךְ וַאֲנִי רָצִיתִי מִנְּקֻדַּת חַיַּי.
אָז אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: טוֹב שֶׁהִסְכַּמְתְּ לְהַקְשִׁיב לַזְּעָקָה שִׁנִּשְׁמְעָה וְאָמְרָה: אִם לֹא תַּעֲשִׂי תַּהֲלִיךְ שֶׁבּוֹ תְּנַקִּי אָז אוּלַי מָחָר, וְאוּלַי לֹא, הַכּוֹל יָבוֹאוּ וְיֹאמְרוּ: אַתְּ אֲשֵׁמָה כִּי לֹא דִבַּרְתְּ, לֹא הִסְבַּרְתְּ וּבְעִקָּר הִתְרַחַקְתְּ.
וּמִיָּד אִמִּי אָמְרָה: הַיּוֹם אֲנִי שֻׁתָּפָה, אֲנִי מוּכָנָה לְכָל הַתַּהֲלִיכִים שֶׁאַתְּ עוֹבֶרֶת, אֲבָל תָּמִיד תִּזְכְּרִי שֶׁהָיוּ לִי סִבּוֹת שֶׁרָצִיתִי יוֹתֵר קָרוֹב, יוֹתֵר נָכוֹן.
וּמִיָּד אָמַרְתִּי: הַסִּבּוֹת שֶׁלָּךְ, אִמָּא, הֵן לֹא סִבּוֹת שֶׁל הִגָּיוֹן שֶׁל יַלְדָּה שֶׁרוֹצָה רַק לְטִיפָה. שֶׁאַתְּ אָמַרְתְּ שָׁם, אֲנִי אָמַרְתִּי כָּאן, שֶׁאַתְּ אָמַרְתְּ כָּאן, אָמַרְתִּי חָשׁוּךְ, שֶׁאָמַרְתִּי חָשׁוּךְ, אָמַרְתְּ קַר. אַל תִּתְעַלְּמִי מִמָּה שֶׁהִשְׁאַרְתִּי בְּכָל הַסִּמָּנִים, רַק תַּקְשִׁיבִי לִי, תִּהְיִי לְיָדִי אִמָּא, כָּאן וְעַכְשָׁיו.
אָז הַיּוֹם הָלַכְתִּי בְּעִקָּר אֶל הַשִּׁעוּר שֶׁקָּרָאתִי לוֹ שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי, וּמִיָּד שָׁמַעְתִּי שֶׁהִיא אָמְרָה: שֶׁלֹּא תַּאֲשִׁימִי בָּאַהֲבָה שֶׁלָּךְ אֶת הַאֲחֵרִים, כִּי רַק בָּאַהֲבָה שֶׁתָּבִינִי מִמַּעֲשַׂיִךְ שֶׁאֵין בָּהֶם הַדְחָקָה, הָאַהֲבַה תֵּצֵא וּתְחַבֵּק אוֹתָךְ בְּכָל מַעֲשַׂיִךְ. וַאֲנִי אָמַרְתִּי בַּיּוֹם שֶׁמִּתְגַּלָּה וּמוּאֶרֶת הַתּוֹרָה בְּנִשְׁמָתִי, הַסְּלִיחָה, הַסַּלְחָנוּת מְאִירָה לִי נְקֻדָּה שֶׁל זְכוּת. וּמִיָּד אִמִּי אָמְרָה: סְלִיחָה הִיא הַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה.
וּמַבִּיטָה אֲנִי בְּעֵינֶיהָ הַדּוֹמְעוֹת שֶׁל אִמִּי, וְאָמַרְתִּי: אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי בַּיַּעַר אֶת מָה שֶׁהִסְתַּרְתְּ – שֶׁלִּי יִהְיֶה טוֹב. וְאַתְּ מָה תֹּאמְרִי? אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה שֶׁהִסְתַּרְתְּ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לִי טוֹב. שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי אוֹמֶרֶת: סְלִיחָה זֶה כָּל הַשִּׁעוּר שֶׁהִתְחִיל בְּהִתְפַּיְסוּת. אָז יָצָאתִי לְהִתְפַּיֵּס וּלְהָבִין שֶׁסְּלִיחָה מְקוֹרָהּ מִמְקוֹר הָאוֹר שֶׁמֵּאִיר בַּתְּשׁוּבָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה בֵּינִי וּבֵין עַצְמִי, וּבֵין הַקִּיּוּם שֶׁלִּי וּבֵין הָעוֹלָם שֶׁאֲנִי מְאִירָה כָּאן, שָׁם וּבְכָל מִלָּה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת. לֶאֱהֹב זוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הָרֶגֶשׁ מַחַבֵּק אֶת הָרָצוֹן, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה ע'