קלקול ותיקון

יָצָאתִי עִם הַבּוֹגֶרֶת שֶׁבִּי לְהָבִין כֵּיצַד לָתֵת הִזְדַּמְּנוּת לַאֲחֵרִים בַּמָּקוֹם שֶׁפָּתַחְתִּי בְּעַצְמִי לְהָבִין מַהוּ קִלְקוּל, תִּקּוּן.
כָּל חַיֵּינוּ יֵשׁ מִפְגָּשִׁים שֶׁל תִּקּוּן. הַתִּקּוּן, לָמַדְנוּ, הַסְּלִיחָה, גֶּשֶׁר צַר מְאוֹד, וְלָכֵן שֶׁעוֹבְרִים וּמְתַקְּנִים אָסוּר לְפַחֵד כְּלָל.
מַהוּ קִלְקוּל? וְאִם אֶפְשָׁר לְקַלְקֵל אָז בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן. וְצָרִיךְ הַקִּלְקוּל לְתַקֵּן בְּעוֹלַם הַמַּחֲשָׁבָה, וְצָרִיךְ לְתַקֵּן קִלְקוּל בְּעוֹלַם הַדִּבּוּר, וְהַקָּשֶׁה זֶה בְּעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה. וְתִקּוּן זֶה לָתֵת הִזְדַּמְּנוּת לַאֲחֵרִים מִתּוֹךְ רְאִיַּת הַבּוֹגֶרֶת שֶׁבִּי לְהָאִיר מֵאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹר לָאָדָם לַעֲזֹר לָךְ לְתַקֵּן. כְּדֵי לַעֲזֹר בְּעִקָּר לְעַצְמִי לְתַקֵּן, אֲנִי צְרִיכָה לְהָבִין שֶׁהַכֹּחַ שֶׁטָּמוּן בַּתִּקּוּן הוּא מַגִּיעַ מֵהֲבָנָה שֶׁהַקִּלְקוּל יוֹצֵר הִתְחַדְּשׁוּת, פּוֹתֵחַ מָקוֹם, מֵכִין מָקוֹם, כִּי בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת הַתִּקּוּן כַּאֲשֶׁר פְּנִימִיּוּתִי הִיא הֲבָנָה אַחַת: לָקַחַת הַקֹּשִׁי וְלִיצֹר מִמֶּנּוּ תַּהֲלִיךְ שֶׁנִּקְרָא תִּקּוּן שֶׁתִּקַּנְתִּי דֶּרֶךְ מִדּוֹתַי.
הַמִּדּוֹת שֶׁל הָאָדָם הֵן לְהוֹצִיא מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַקִּלְקוּל, וְאִם אֵין מִדּוֹת יִהְיֶה קָשֶׁה בְּוַדַּאי לָאָדָם לְהָבִין הַקִּלְקוּל, וְצָרִיךְ הוּא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת בְּאַדְרַבָּה הֲבָנָה, שֶׁמָּה שֶׁמִּתְקַלְקֵל הוּא יָכוֹל לְתַקֵּן מִרְאִיָּה פְּנִימִית בֵּינוֹ וּבֵין עַצְמוֹ, בֵּינוֹ וּבֵין הַיֶּלֶד וְהַבּוֹגֵר שֶׁמְּאִירִים לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ.
וְאִי-אֶפְשָׁר לִבְנוֹת בְּלִי לְקַלְקֵל, כִּי רַק הַבֵּרוּר שֶׁמְּבָרֵר מְגַלֶּה הָאֱמֶת.
קָשֶׁה לְיַלְדָּה לָתֵת הִזְדַּמְּנוּת, וְהַבּוֹגֶרֶת תֹּאמַר: יֵשׁ קִלְקוּל שֶׁאֲנִי אֲתַקֵּן בַּהַשְׁפָּעָה שֶׁלִּי, וְלָכֵן זֶה גֶּשֶׁר צַר מְאוֹד, כִּי כָּל הָעוֹלָם הוּא גֶּשֶׁר צַר מְאוֹד, וְצָרִיךְ לֶאֱחֹז הֵיטֵב בָּרָצוֹן לְתַקֵּן בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת.
עַל פָּנָיו זֶה הַקִּלְקוּל, בְּתוֹכוֹ זֶה הַתִּקּוּן, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קנו'