צֹמֶת דְּרָכִים

הַיּוֹם שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי כֵּיצַד אֲנִי צְרִיכָה לְהָבִין בָּרוּחָנִי בִּלְבַד אֶת צֹמֶת הַדְּרָכִים. צֹמֶת זֶהוּ מַצָּב שֶׁל חֹסֶר בְּהִירוּת, מַצָּב שֶׁנִּקְרָא עֲרָפֶל. וְאָסוּר חָלִילָה לֹומַר: זֶהוּ מַצָּב שְׁלִילִי, אוֹ לְהַגְדִּיר שְׁלִילִי. כִּי הַתַּהֲלִיךְ הַזֶּה תָּמִיד קוֹרֶה בַּמַּסָּע הָרוּחָנִי, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים תַּהֲלִיךְ שֶׁנִּקְרָא זִכּוּךְ הַכְּלִי וַעֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת. נָכוֹן, הֵבַנְתִּי הַיּוֹם שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְשַׁנּוֹת אֶת גִּישָׁתִי וְלוֹמַר שֶׁהַצֹּמֶת נוֹעַד בַּעֲבוּרֵנוּ לְהַגִּיעַ לְהַחְלָטוֹת, לְהַגִּיעַ אֶל הַבֵּרוּר שֶׁל הָרָצוֹן הָאֲמִתִּי. הָרָצוֹן תָּמִיד מִתְגַלֶּה כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים קַשּׁוּבִים לְעַצְמֵנוּ. מָתַי זֶה קוֹרֶה? כְּשֶׁיֵּשׁ חֹסֶר וַדָּאוּת, אָז הָרָצוֹן יוֹצֵא.
מָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה הַיּוֹם בְּהַגְדָּרָה רִאשׁוֹנִית: אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁהַצֹּמֶת הוּא חָשׁוּב מְאוֹד, אֲנִי לְעוֹלָם לֹא נוֹתֶנֶת לַצֹּמֶת זְמָן, אֶלָּא מַעֲבִירָה אֶת הַזְּמָן לַיְּכֹלֶת שֶׁלִּי. וְכָךְ אֲנִי אוֹמֶרֶת: תִּרְאִי, אַתְּ נִמְצֵאת בְּצֹמֶת. דְּבָרִים לֹא בְּרוּרִים, לֹא פְּתוּרִים. תֵּשְׁבִי, תַּסִּיקִי מַסְקָנוֹת, וְכָל מַסְקָנָה הִיא מֵעֵין מִבְחָן. בָּרֶגַע שֶׁתְּסַיְּמִי לִבְחֹן אֶת הַדְּבָרִים תַּגִּידִי: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָכֵן יֵשׁ בִּי יְכֹלֶת לְהַתְחִיל דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה.
תָּמִיד כְּשֶׁשָׁאֲלוּ אוֹתִי: מָה זֶה צֹמֶת? הָיִיתִי אוֹמֶרֶת: אֲנִי עוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע וּמִסְּבִיבִי כַּמָּה דְּרָכִים, תִּבְחֲרִי. וּמֵהַיֵּאוּשׁ הָיִיתִי מִתְיַשֶּׁבֶת בַּצֹּמֶת. אֲנִי מוֹדָה שֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי כָּךְ שָׁנִים וּפָגַשְתִּי אֲנָשִׁים. אֶחָד מֵהֶם אָמַר לִי: אַתְּ מֻכֶּרֶת לִי, אַתְּ כְּבָר אַרְבַּע שָׁנִים פֹּה, נָכוֹן? הִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת. וּמִיָּד עָנִיתִי לוֹ: וּמָה קָרָה שֶׁחָזַרְתָּ אַתָּה לַצֹּמֶת? הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר: אֲנִי עָשִׂיתִי בְּחִירָה לֹא נְכוֹנָה, אָז כָּעֵת הֶחֱזִירוּ אוֹתִי אֶל הַצֹּמֶת לְהַחְלָטָה נְכוֹנָה שֶׁמֵּהַיּוֹם אֲנִי אֶקַּח.
שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: מֵאַיִן לְךָ עַכְשָׁיו לָדַעַת שֶׁתִּבְחַר אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה? מִיָּד הוּא הוֹצִיא מִתַּרְמִילוֹ הַסֵּפֶר שֶׁנִּקְרָא לִקּוּטֵי הַחַיִּים, מוֹהֲרַ"ן. שָׁאַלְתִּי: לְמָה זֶה יוֹעִיל לִי? וּבִמְעֵין חֻצְפָּה: יֵשׁ שָׁם צִיּוּרִים שֶׁל צְמָתִים? הוּא הֵשִׁיב: הִגִּיעַ הַזְּמָן שֶׁתִּקְּחִי הַחְלָטָה חֲשׁוּבָה. צָחַקְתִּי, אָמַרְתִּי: הַחְלָטָה יֵשׁ, גַּם פַּחַד יֵשׁ, אָז אֲנִי נִשְׁאֶרֶת בַּצֹּמֶת! בְּוַדַּאי שֶׁבָּכִיתִי, כִּי בְּתוֹכִי שָׂמַחְתִּי שֶׁהוּא בָּא לָתֵת לִי עֵצָה חֲכָמָה, וַהֲרֵי לֹא שִׁתַּפְתִּי אַף אֶחָד וְאָמַרְתִּי רַק לְעַצְמִי: מָה יִהְיֶה אִם תָּמוּתִי בַּצֹּמֶת, כָּךְ תְּסַיְּמִי אֶת הַתִּקּוּן? וּבְעוֹדִי מְדַבֶּרֶת עִם עַצְמִי, אָמַר לִי: תִּפְתְּחִי. אָמַרְתִּי לוֹ: כָּכָה סְתָם, בְּאַקְרַאי? כֵּן, וּמָה שֶׁיֵּצֵא זוֹ תּוֹרַת הַצַּדִּיק.
וְלָקַחְתִּי אֶת לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, יֵשׁ לוֹמַר בְּהִתְרַגְשׁוּת רַבָּה, וּמִיָּד כְּשֶׁפָּתַחְתִּי הָיָה כָּתוּב: "וְלָבוֹא לָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה". הוּא חִיֵּךְ אֵלַי וְאָמַר שֶׁהָעַצְבוּת שֶׁלִּי הִכְנִיעָה אוֹתִי לְהִשָּׁאֵר. וְאָמַר לִי: תַּמְשִׁיכִי, וְהִמְשַׁכְתִּי: "יֵשׁ הַשָּׂגוֹת בָּאֱלֹקוֹת שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַקֵּשׁ מְאוֹד מְלַמֵּד הָגוּן כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְהַסְבִּיר וּלְהָבִין אוֹתוֹ, כִּי צָרִיךְ לְזֶה רַבִּי גָּדוֹל מְאוֹד מְאוֹד". אָז אָמַרְתִּי לוֹ: הֵיכָן אֶמְצָא רַבִּי? וּמִיָּד הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר: אֲנִי אֶקַּח אוֹתְךָ אֶל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. קוּמִי וְנֵלֵךְ!
הוֹשַׁטְתִּי אֶת יָדִי אֵלָיו וְשָׁמַעְתִּי אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים: הִנֵּה הִיא מְעִזָּה לָקוּם מֵהַצֹּמֶת, אַתֶּם זוֹכְרִים אוֹתָהּ? שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה אִתָּהּ. וּבְעוֹדִי מְכִינָה אֶת עַצְמִי אָמַרְתִּי: הָאִם לְהַגִּיב? אַךְ הֶחְלַטְתִּי לִשְׁתֹּק, כִּי רָצִיתִי בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁאֲנִי רְגִילָה לַעֲנוֹת: מִי אַתְּ שֶׁתֹּאמְרִי לִי שֶׁאֲנִי תְּקוּעָה, וּמִי אַתָּה שֶׁתֹּאמַר: הִיא מִסְכֵּנָה, מִמֵּילָא לֹא יִקְרֶה לָהּ דָּבָר.
וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ יָד בְּיָד וְשָׁאַלְתִּי בַּדֶּרֶךְ לִשְׁמוֹ, וְאָמַר: אַתְּ רוֹאָה אֶת הַדֶּרֶךְ, יֵשׁ לָהּ שֵׁם וְאִי-אֶפְשָׁר לִטְעוֹת, זוֹ דֶּרֶךְ אַחַת בִּתִּי, וְהִיא אֱמֶת. וְשָׁאַלְתִּי: שֶׁל מִי הַדֶּרֶךְ? וּלְאָן מַגִּיעִים? אָז הוּא אָמַר: זוֹ דֶּרֶךְ שֶׁל הַצַּדִּיק, מִכָּאן תַּמְשִׁיכִי לְבַד. שָׁאַלְתִּי: אֲבָל אֵיךְ אֲנִי אֵדַע? הוּא אָמַר: יָשָׁר, יָשָׁר, יָשָׁר. וְשָׁאַלְתִּי: יֵשׁ סִימָן? הָאִם אֶפְגֹּשׁ עוֹד אֲנָשִׁים? הוּא אָמַר: כֵּן, אַךְ תָּמִיד תִּזְכְּרִי, אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת לְהַגִּיעַ אֶל הַנַּחַל הַנּוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה.
וְכָאן, הוּא אָמַר, נִפָּרֵד. וְשָׁאַלְתִּי: מַדּוּעַ? הוּא אָמַר: יֵשׁ עוֹד מִשֶּׁהוּ שֶׁקּוֹרֵא בַּצֹּמֶת לְעֶזְרָה. וּבִקַּשְׁתִּי לָדַעַת אֶת שְׁמוֹ, אָז הוּא אָחַז בְּיָדִי וְאָמַר: בַּעַל הַתְּפִלָּה. חִיַּכְתִּי וְאָמַרְתִּי: שֵׁם כָּזֶה עוֹד לֹא שָׁמַעְתִּי מִיָּמַי. וּבְעוֹדִי הוֹלֶכֶת הֵבַנְתִּי שֶׁהַצֹּמֶת הוּא נוֹעַד רַק לְהַחְלָטוֹת, אַךְ לִי יֵשׁ הַחְלָטָה אַחַת, לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַצַּדִּיק, בִּשְׁבִילֵי עָפָר, עַד אֲשֶׁר אֹמַר: אֲנִי חִדּוּשׁ נִפְלָא. הַצֹּמֶת הוּא רַק הַתְחָלָה שֶׁל הֲבָנָה לְהָבִין שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִילִי. אָמֵן וְאָמֵן.

 

לספר ניצחתי ואנצח