נתינה
יצחק ישראל שמרון

 

שָׁמַעְתִּי בַּקָּשָׁה: הָאִם אֶפְשָׁר לְקַבֵּל? אָמַרְתִּי: לֹא, זֶה שֶׁלִּי, לֹא שֶׁלָּכֶם. וְכָךְ הָיָה, עַד שֶׁרָצִיתִי לְהָבִין מַדּוּעַ אֲנִי מַחֲזִיקָה אֶת מָה שֶׁשֶּׁלִּי רַק בִּשְׁבִילִי,
וְיָצָאתִי לְהָבִין אֶת זֶה הָעוֹלָם כֵּיצַד הוּא נוֹתֵן בְּתוֹכֵנוּ אוֹר עֶלְיוֹן הַמֵּאִיר בִּנְתִינָה. וְשָׁמַעְתִּי: עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.

נְתִינָה הִיא מַחֲשָׁבָה, כִּי הַחוֹשֶׁבֶת יוֹדַעַת שֶׁמָּה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת הוּא יַשְׁפִּיעַ, וְאִם הוּא יַשְׁפִּיעַ אָז הַשֶּׁפַע חוֹזֵר בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ. אַךְ בְּוַדַּאי נִשְׁאַל:
כֵּיצַד הַמַּחֲשָׁבָה יוֹצֶרֶת נְתִינָה בְּדַרְכִּי מִתּוֹךְ זֶה הָרָצוֹן הַפְּנִימִי, וְהָאִם הַמַּחֲשָׁבָה הִיא תָּמִיד פּוֹעֶלֶת מִתּוֹךְ רְצוֹן הַקַּבָּלָה? נָתַתִּי וַאֲקַבֵּל, כִּי בְּחַיֵּינוּ יֵשׁ בְּכָל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה רָצוֹן לְקַבֵּל.
וְהַכֹּל הִתְחִיל מֵרָצוֹן שֶׁל אֵם לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיִלְמַד לוֹמַר: אֲנִי רָעֵב, אֶפְשָׁר לְקַבֵּל? וּבִשְׁבִיל לְקַבֵּל הוּא יִלְמַד מֵהוֹרָיו לוֹמַר תּוֹדָה, כִּי גַּם לְקַבֵּל בְּכָל דֶּרֶךְ בְּחַיַּי זוֹהִי נְתִינָה,
אֲנִי גּוֹמֵל בְּתוֹדָה לְכָל הַנּוֹתֵן בְּחַיַּי.

הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי יוֹצֶרֶת בְּחָכְמָתָהּ רָצוֹן לִנְתִינָה, אַךְ הַלֵּב שֶׁלִּי הוּא תָּמִיד מְצַיֵּר הֵיכָן לַעֲזֹר וְלִפְתֹּחַ אֶת זֶה הַמָּקוֹם שֶׁקָּרָאתִי לוֹ לְהַשְׁפִּיעַ בִּשְׁבִיל לְהָאִיר.
כָּל הָעוֹלָם הוּא בִּשְׁבִיל נֹעַם עֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ מַשְׁפִּיעַ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּמִתּוֹךְ הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן זוֹכֶה הָאָדָם לְשֶׁפַע אֲשֶׁר מַגִּיעַ בְּכָל מַעֲשָׂיו,
אַךְ הָאָדָם יֹאמַר: הֵיכָן הַשֶּׁפַע כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן וְעוֹבֵד כָּל חַיַּי. וּמִיָּד נֹאמַר: גַּם אִם לֹא תִּרְאֶה אַתָּה מְקַבֵּל, עוֹלָם שָׁלֵם עוֹמֵד בְּכָל יוֹם בִּנְתִינָה לַנִּבְרָא.
וְהַנִּבְרָא שׁוֹאֵל: מַהִי הַנְּתִינָה?

אֲוִיר לִנְשִׁימָה, מַיִם לְצִמָּאוֹן, יוֹם לַעֲבֹד, לַיְלָה לְשֵׁנָה, סִדּוּר תְּפִלָּה, וְעַל הַכֹּל נֹאמַר: נִפְלָאוֹת עָשָׂה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
אָז מָה חָסֵר בְּעִקָּר בִּשְׁבִיל לְהִתְקַיֵּם? אָז נֹאמַר: לְהוֹדוֹת עַל כָּל מָה שֶׁנִּתָּן וּמִמֶּנּוּ יִנָּתֵן לָאֲחֵרִים. הַנְּתִינָה נוֹצְרָה בְּמַחֲשָׁבָה וְעָלַי לְהוֹדוֹת
עַל כָּל מָה שֶׁשָּׁלֵם וַאֲנִי לֹא רוֹאָה בְּחַיַּי.
נְתִינָה הִתְפַּתְּחָה וְגָדְלָה עִם הָרֶגֶשׁ, עִם הַכָּרָה וְהֶכֵּרוּת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲזֹר גַּם לָאֲחֵרִים בְּזֶה הַתִּקּוּן, וְהַנְּתִינָה שֶׁלִּי הִיא קִיּוּם לְקַיֵּם בּוֹ אֶת זֶה הָעוֹלָם עַד לַתִּקּוּן הָאַחֲרוֹן,
וְתָמִיד נֹאמַר:
אַבָּא נוֹתֵן שֶׁלֹּא יֶחְסַר. וְאִם יֶחְסַר, נֹאמַר: אָדָם מַסְתִּיר שֶׁפַע שֶׁרַק שֶׁנִּתְקָרֵב אֶל גִּלּוּי עַצְמֵנוּ נֵדַע לְהוֹדוֹת. וְתָמִיד נִבְדֹק בְּתוֹכֵנוּ כֵּיצַד לְקַיֵּם נְתִינָה בְּכָל יוֹם בְּזֶה הָעוֹלָם,
לָכֵן נֹאמַר: נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ.

יָצָאתִי לַנְּתִינָה הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי, וּבַמֶּה הִיא שׁוֹנָה מִכָּל נְתִינָה שֶׁנָּתַתִּי כָּל יוֹם מִצְּדָקָה וְעַד יְשׁוּעָה לְאַחֵר? כִּי הַנְּתִינָה שֶׁלִּי מֵהַיּוֹם הִיא נְתִינָה לִבְרֹא
בְּרִיאָה שֶׁל צֶדֶק בָּעוֹלָם, כִּי אִם יֵשׁ חֹסֶר אָז הַחֹסֶר תָּלוּי בַּשֶּׁפַע שֶׁקַּיָּם אֶצְלִי, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי הִיא הַמַּשְׁפִּיעָה עַל זֶה הַחֹסֶר.
אָמַרְתִּי: קוּמִי, תַּחְשְׁבִי, תִּתְחַבְּרִי וְתַעֲשִׂי בְּכָל יוֹם נְתִינָה בִּשְׁבִיל לְהָאִיר אֶת הָעוֹלָם לְצֶדֶק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֱמֶת.

נֹאמַר תּוֹדָה עַל כָּל הַמִּתְקַיֵּם וְיוֹרֵד בְּכָל שְׁנִיָּה אֶל זֶה הָעוֹלָם.
וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָּטַחְתִּי וּבְעֵינַי רָאִיתִי נִפְלְאוֹת אוֹר הַבּוֹרֵא.
נְתִינָה שָׁוָה אַלְפֵי מִלִּים אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה פח’

לשיעורים נוספים