כמה זמן
שָׁאַלְתִּי בִּדְמָעוֹת, כַּמָּה זְמַן? כַּמָּה זְמַן לְחַכּוֹת? כַּמָּה זְמַן לִרְאוֹת? כַּמָּה זְמַן לְהָבִין? וְהָעִקָּר, כַּמָּה זְמַן עַד שֶׁאֲנִי אַרְגִּישׁ בְּכָל גּוּפִי אֶת הָאֱמֶת?
וּבָאתִי הַיּוֹם לְהָבִין מַהִי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבַּלֵּב וְיָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכִי מַחֲלֹקֶת שֶׁבַּלֵּב, בֵּין מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה וּבֵין אֵיךְ שֶׁהַדְּבָרִים יָאִירוּ לִי מְצִיאוּת בַּדֶּרֶךְ.
כַּמָּה זְמַן? וּמִיָּד הֵבַנְתִּי, אֲנִי מְתַקֶּנֶת הַמַּחֲלֹקֶת עַ"י מַחֲשָׁבָה. וּבַמַּחֲשָׁבָה אֲנִי אוֹמֶרֶת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּחַזֵּק אוֹתִי שֶׁלֹּא אֶשָּׁבֵר וְתַאֲרִיךְ לִי אֶת יְמֵי הַזְּמַן, וְהָעִקָּר שֶׁלִּבִּי לֹא יִהְיֶה בְּמַחֲלֹקֶת יוֹתֵר.
הַכֹּל הִתְחִיל בַּיּוֹם שֶׁשָּׁמַעְתִּי: אֵין לָךְ זְמַן! וְהַיּוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁאָסוּר לִי לָקַחַת אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת אֶל חַדְרֵי לִבִּי. הָיוּ יָמִים שֶׁהָיִיתִי מֵגִיבָה מִיָּד בְּפַחַד שֶׁהָיָה בָּא וְאוֹמֵר: הַכֹּל עוֹמֵד וּמִתְרַחֵק, וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי שׁוֹאֶלֶת: מָה אֲנִי עוֹשָׂה? וְהַאִם כָּל מָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה בִּקְדֻשָּׁה לְאָן? וְהֵיכָן הָאוֹר? וְהֵבַנְתִּי שֶׁכָּל מָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה אֲנִי מְתַקֶּנֶת בְּלִי לְהָבִין, בְּלִי לִרְאוֹת לְמַעְלָה, וְגַם אִם אֲנִי אָרִים אֶת הָרֹאשׁ לְמַעְלָה אֲנִי אֶרְאֶה רַק שָׁמַיִם. וְשָׁמַעְתִּי אֶת אִמִּי אוֹמֶרֶת לִי: כַּמָּה זְמַן? אָמַרְתִּי לָהּ: אֵין זְמַן לְמַעְלָה, בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְהַכֹּל תָּלוּי בְּמָה שֶׁאֲנִי מְתַקֶּנֶת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבַּלֵּב, בֵּין רוֹצָה וּבֵין לֹא יוֹדַעַת, בֵּין מְפַחֶדֶת וּבֵין מִתְרַחֶקֶת.
אֵיפֹה הָיִית כָּל הַשָּׁנִים בַּמַּחֲלֹקֶת שֶׁבַּלֵּב, מָה אֲנִי בֶּאֱמֶת רוֹצָה?
כַּמָּה זְמַן? הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבְּרֶגַע שֶׁנִּשְׁבַּרְתִּי וְאָמַרְתִּי: אֵין בִּי כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ, עָשִׂיתִי הַכֹּל. אָז הִתְחִילָה הַזְּרִיעָה לְמַעְלָה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַזֶּרַע שֶׁנִּרְקָב בָּאֲדָמָה וּמַתְחִיל לְהַצְמִיחַ שָׁרָשִׁים, בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַזֵּיתִים שֶׁכּוֹתְשִׁים וּמֵהֶם נִמְסָקִים מַעֲשֵׂי הַחֶסֶד כְּשֶׁמֶן הַזַּיִת.
כַּמָּה זְמַן? בַּיּוֹם שֶׁתַּפְסִיקִי לִשְׁאֹל אֶת עַצְמֵךְ וְתַגִּידִי לַה': הֲרֵינִי מוּכָנָה לְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה. הֲרֵינִי, זוֹ נְקֻדַּת הַהַתְחָלָה, וּבַהַתְחָלָה הֵבַנְתִּי שֶׁהִפְסַקְתִּי לִשְׁאֹל – רַק לְהַאֲמִין וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת שֶׁנִּמְצֵאת בְּתוֹכִי.
כַּמָּה זְמַן? אָמַרְתִּי, עַד שֶׁהִתְפַּיַּסְתִּי.
כַּמָּה זְמַן? עַד שֶׁהֵבַנְתִּי.
כַּמָּה זְמַן? עַד שֶׁרָצִיתִי.
כַּמָּה זְמַן? עַד שֶׁבָּכִיתִי.
כַּמָּה זְמַן? עַד שֶׁהֵסַרְתִּי אֶת הַבִּקֹּרֶת בְּתוֹכִי.
כַּמָּה זְמַן? עַד שֶׁהִתְקָרַבְתִּי לַבּוֹגֶרֶת שֶׁבְּתוֹכִי.
כַּמָּה זְמַן? עַד שֶׁסָּלַחְתִּי.
כַּמָּה זְמַן? עַד שֶׁאָמַרְתִּי: ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
כַּמָּה זְמַן? הוּא לֹא תָּלוּי בָּךְ, רַק בָּאֱמוּנָה שֶׁלָּךְ. אָז אֲנִי מִתְוַדָּה: הָיְתָה לִי מַחֲלֹקֶת פְּנִימִית בֵּין מָה שֶׁרָצִיתִי וּבֵין מָה שֶׁפָּחַדְתִּי, וְעַד שֶׁהִשַּׂגְתִּי לְהָבִין אֶת מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה עָבַר הַרְבֵּה זְמַן.
הַיּוֹם אֲנִי מֵבִינָה מַהוּ שָׁלוֹם פְּנִימִי וּמַדּוּעַ יֵשׁ מַחֲלֹקֶת, אַךְ בְּעִקָּר הַיּוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁבְּרֶגַע שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת: הֲרֵינִי מוֹסֶרֶת אֶת כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי, כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ – הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה.
קִבַּלְתִּי אִגֶּרֶת בְּתוֹךְ חֲדַר לִבִּי וְכָךְ כָּתוּב: תּוֹדָה עַל הַזְּמַן שֶׁהִקְדַּשְׁתְּ לְעַצְמֵךְ, זֶה הָיָה הַתִּקּוּן שֶׁלָּךְ לְחַבֵּר אֶת כָּל הַחֲלָקִים, וְהָרֶגַע שֶׁהֵבַנְתְּ שֶׁאֵין צֹרֶךְ לִשְׁאֹל כַּמָּה זְמַן, מָחָר יָאִירוּ לָךְ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת כִּי הַזְּמַן הוּא הָאוֹר שֶׁלָּךְ בְּזֶה הָעוֹלָם.
אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קעט'
