התבודדות ודיבור עם עצמי
כֵּיצַד אֲנִי מַנְחָה אֶת עַצְמִי בְּקוֹל פְּנִימִי כַּאֲשֶׁר אֲנִי בְּהִתְבּוֹדְדוּת? וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ שֶׁהִיא מוּעָקָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לִי עַל לִבִּי, אֲנִי קַשּׁוּבָה אֶל הַשֶּׁקֶט, עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי וּמְבַקֶּשֶׁת כְּיַלְדָּה קְטַנָּה מֵרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁיָּאִירוּ לִי תְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת, מְדֻיָּקוֹת, מִן הַשָּׁמַיִם.
וּבְתוֹךְ הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁל הַהִתְבּוֹדְדוּת אֲנִי חוֹזֶרֶת וְשׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי: מִמָּה, יַלְדָּה, אַתְּ מְפַחֶדֶת? הֲרֵי רָאִית בְּמוֹ עֵינַיִךְ שֶׁהָיוּ פְּחָדִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֶדֶק, וְהָיוּ יָמִים שֶׁלֹּא עָצַמְתְּ עַיִן כִּי נָתַתְּ לַפְּחָדִים לְהַרְאוֹת לָךְ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ אֱמֶת.
אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת, אֲנִי לֹא אֶתֵּן לַפַּחַד לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַי.
אֲנִי שׁוֹאֶבֶת אֶת הַכֹּחַ שֶׁל מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי.
יַלְדָּה, אָסוּר לָךְ לִפֹּל וְלַחֲשֹׁב שֶׁהָרַע מִכָּל עוֹמֵד בְּדַרְכֵּךְ, מָחָר תְּקַבְּלִי תְּשׁוּבוֹת וְאַתְּ תַּגִּידִי: אֲנִי אֶהְיֶה מְאֻשֶּׁרֶת, אֲנִי כְּבָר מְאֻשֶּׁרֶת. כָּל מָה שֶׁאֲנִי חוֹוָה כָּרֶגַע זֶה רַק נִסָּיוֹן, וְכָל הַנִּסְיוֹנוֹת זֶה לְהַרְאוֹת לְעַצְמִי מָה אֲנִי בֶּאֱמֶת רוֹצָה.
זֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה, שֶׁרָצִיתִי אֶת אוֹתוֹ מִשְׂחָק שֶׁאִמָּא תִּקְנֶה, וְאִמָּא אָמְרָה: אַתְּ בֶּאֱמֶת רוֹצָה? וְכָךְ הָלַכְתִּי וּבְכָל יוֹם בִּקַּשְׁתִּי: אִמָּא, תִּקְנִי, וּבְתוֹכִי יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה יְשַׂמֵּחַ מְאוֹד אֶת עַצְמִי. וּבְכָל יוֹם בִּקַּשְׁתִּי מֵאִמָּא: אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת הַמִּשְׂחָק? וְהַיּוֹם, שֶׁגָּדַלְתִּי, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי: אַתְּ בַּסּוֹף תְּקַבְּלִי אֶת מָה שֶׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת. אָז הַנִּסָּיוֹן הוּא בַּסַּבְלָנוּת לִרְאוֹת אִם אַתְּ בֶּאֱמֶת רוֹצָה.
אַךְ הַיּוֹם אֲנִי לְבַד בַּהִתְבּוֹדְדוּת, בְּלִי אִמָּא, וְזֶה יוֹתֵר קָשֶׁה לִהְיוֹת בְּלִי אִמָּא, כִּי מִיָּד אִמָּא הָיְתָה מְחַבֶּקֶת וּמְנַשֶּׁקֶת, וְלָרֹב הָיְתָה אוֹמֶרֶת: טוֹב. גַּם אִם לֹא הֵבַנְתִּי מָה זֶה טוֹב, אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁכָּל מָה שֶׁאִמָּא אוֹמֶרֶת זֶה טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לִי טוֹב בֶּאֱמֶת. אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בְּתוֹכִי וְאוֹמֶרֶת שֶׁגַּם כְּשֶׁאַתְּ לְבַד עִם עַצְמֵךְ בַּהִתְבּוֹדְדוּת, וְגַם כְּשֶׁתִּפְקְחִי אֶת עֵינַיִךְ וְתִהְיִי לְבַד, אַתְּ לֹא בֶּאֱמֶת לְבַד. אָז אַל תָּחוּשִׁי תְּחוּשָׁה שֶׁל לְבַד, תֹּאמְרִי: זוֹ רַק אַשְׁלָיָה שֶׁנּוֹתְנִים לִי לְהַעֲרִיךְ אֶת מָה שֶׁאֲנִי אֶבְנֶה וְיָאִיר מִתּוֹכִי אֶל הַחוּץ, שֶׁזֶּה הַחִיצוֹנִיּוּת. וְכָךְ אֲנִי אֹמַר בְּכָל הִתְבּוֹנְנוּת שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת: יַלְדָּה, תִּהְיִי אַמִּיצָה, הַכֹּל עוֹמֵד לְהִשְׁתַּנּוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאִמָּא אָמְרָה: הַטּוֹב יְנַצֵּחַ. וְתָמִיד חִכִּיתִי בְּסַבְלָנוּת שֶׁאִמָּא תְּסַיֵּם אֶת הַסִּפּוּר שֶׁהַטּוֹבִים הֵם מְנַצְּחִים וְכָכָה הֵם הַחַיִּים. כִּי בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים בַּחַיִּים שֶׁהַטּוֹב יְנַצֵּחַ, שֶׁזֶּה תִּקּוּן הָעוֹלָם, תִּקּוּן הַבְּרִיאָה מִתְּחִלָּתָהּ. עַכְשָׁיו תֵּלְכִי לִישֹׁן, מָחָר תָּקוּמִי וְאַתְּ תִּרְאִי שֶׁכָּל מָה שֶׁרָצִית הוּא יִתְקַיֵּם, אִם רַק בֶּאֱמֶת תַּאֲמִינִי שֶׁזֶּה מָה שֶׁאַתְּ רוֹצָה. וְכָל דִּמְעָה שֶׁאַתְּ בּוֹכָה הִיא חֲשׁוּבָה, כִּי אַתְּ מְנַקָּה אֶת מָה שֶׁכָּאַב לָךְ. אֲבָל מִמָּחָר אַתְּ יוֹתֵר שְׂמֵחָה. לַיְלָה טוֹב שֶׁיָּאִיר לָךְ הַמָּחָר, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קנא'
