לְכָל אָדָם בְּחַיָּיו יֵשׁ אַחֲרָיוּת, וְיֹאמַר הָאָדָם שֶׁזֶּה תַּפְקִידוֹ לִהְיוֹת אַחְרַאי עַל זֶה הָעוֹלָם הַקָּטָן שֶׁבּוֹ.
וְיֵשׁ לוֹ אַחֲרָיוּת לִשְׁמֹר וּלְטַפֵּחַ הַגַּן שֶׁבּוֹ, וְלֹא אוֹמְרִים לְאָדָם אֶת מִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְטַפֵּחַ הַגַּן. וְזֶה הָאַחֲרָיוּת לִשְׁמֹר עַל הַגַּן וְעַל פֵּרוֹתָיו.
וְיֵשׁ לַגַּן שַׁעַר, וּבַשַּׁעַר כָּתוּב: בְּרוּכָה הַבָּאָה אֶל גַּן מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי. וְכָל מָה שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּן הוּא בָּאַחֲרָיוּת שֶׁלִּי.
אָז יָצָאתִי לְהָבִין: מָה בָּאַחֲרָיוּת שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הַגַּן שֶׁלִּי? וּלְכָל אָדָם יֵשׁ גַּן פְּרָטִי. וּמִתַּפְקִידִי לוֹמַר: זֶה הַגַּן שֶׁלּוֹ וְזֶה הַגַּן שֶׁלִּי.
אָז לָמַדְתִּי לְהַגְדִּיר אַחֲרָיוּת שֶׁל מַעֲשַׂי שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה בְּתוֹךְ הַגַּן. וּבְתוֹךְ הָאַחֲרָיוּת אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאָסוּר לִי לְפַחֵד וּלְהַכְנִיס פְּחָדִים שֶׁל אֲחֵרִים אֶל תּוֹךְ הַגַּן.
אִם יָבוֹאוּ נִסְיוֹנוֹת מִסָּבִיב לַגַּן, הֵם רַק לְחַזֵּק אֶת בִּטְחוֹנִי. פַּחַד הוּא לֹא בֶּאֱמֶת פַּחַד. פַּחַד רַק בָּא לִבְדֹּק אֶת הַמּוּכָנוּת. פַּחַד הוּא בָּא לִיצֹר רַק תְּחוּשָׁה. וְאַתְּ תֹּאמְרִי: הוּא בַּסּוֹף נֶעֱלָם. פַּחַד הוּא טוֹב שֶׁתִּשְׁמְרִי עַל הַגַּן שֶׁלְּךָ מִפְּנֵי זָרִים.
מַהִי הָאַחֲרָיוּת שֶׁלִּי? הַיּוֹם לָמַדְתִּי בְּתוֹךְ הַגַּן שֶׁאֲנִי שׁוֹמֶרֶת בְּעִקָּר שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס אֶל זֶה הַגַּן הַבִּקֹּרֶת שֶׁל אֲחֵרִים. בִּקֹּרֶת שֶׁל אֲחֵרִים הִיא לֹא בּוֹנָה וְהִיא לֹא שַׁיֶּכֶת לָאַחֲרָיוּת שֶׁלִּי. אֲנִי צְרִיכָה לַעֲבֹד אֶת הַגַּן שֶׁלִּי וְאִישִׁי אֲהוּבִי צָרִיךְ לִלְמֹד לְטַפֵּל נָכוֹן בַּגַּן שֶׁלּוֹ. אַךְ הוּא לָמַד שֶׁכָּל מָה שֶׁחָסֵר בַּגַּן שֶׁלּוֹ, הוּא יִקַּח מֵהַגַּן שֶׁלִּי.
וּמֵהַיּוֹם לָמַדְנוּ שֶׁאַחֲרָיוּת זֶה גָּדֵר. אָז תַּגְדִּירִי בְּגָדֵר אֶת הָאַחֲרָיוּת רַק שֶׁלָּךְ, לֹא שֶׁל הָאֲחֵרִים. גָּדֵר הִיא הַגְדָּרָה: עַד לְכָאן. מִכָּאן דָּבָר לֹא נִכְנָס. אַתְּ תַּחְלִיטִי מַהוּ תְּחוּם הַגָּדֵר שֶׁלָּךְ שֶׁל הַגַּן. מָה שֶׁנָּעִים לָךְ וְטוֹב לָךְ זֶה יִהְיֶה הַגְּבוּל, וּמָה שֶׁלֹּא נָעִים לָךְ וְלֹא טוֹב לָךְ – מִחוּץ לַגְּבוּל.
בָּאַחֲרָיוּת שֶׁלִּי, שֶׁל הַגָּדֵר, תַּגְדִּירִי מִי הָאֲנָשִׁים שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹךְ הַגַּן. אָז הַיּוֹם לָמַדְתִּי שֶׁהַגַּן שֶׁלִּי הוּא פְּרָטִי, וְלֹא מַכְנִיסִים אֶל הַגַּן כָּל אֶחָד.
תַּגְדִּירִי אֶת הַגַּן שֶׁלָּךְ כְּמָקוֹם פְּרָטִי בְּאַחֲרָיוּת פְּרָטִית. וּבָרֶגַע שֶׁתָּשִׂימִי גְּדֵרוֹת, זֶה יַעֲזֹר לָךְ בַּתִּחוּם בֵּינֵךְ וּבֵין הָרְגָשׁוֹת, בֵּינֵךְ וּבֵין הַמִּלִּים, בֵּינֵךְ וּבֵין הַכְּאֵב שֶׁל הָאֲחֵרִים, בֵּינֵךְ וּבֵין הָעֹמֶס שֶׁל הָאֲחֵרִים.
עַד הַיּוֹם אָמַרְתְּ שֶׁאֵין צֹרֶךְ בְּגָדֵר, כִּי אָמְרָה מְבִינָה: אֵין צֹרֶךְ, הֲרֵי הָעוֹלָם יָבִין שֶׁזֶּה גַּן פְּרָטִי. אַךְ רוֹצָה אָמְרָה: צָרִיךְ לִבְנוֹת גָּדֵר אַחֲרָיוּת. וְכָךְ נִבְנְתָה הַגָּדֵר מִסָּבִיב לַגַּן הַפְּרָטִי. זֶה לֹא נִכְנָס, זֶה לֹא בְּאַחֲרָיוּתִי.
כַּמָּה פְּעָמִים נִתְפַּסְתְּ בְּשִׁכְנוּעַ שֶׁזֶּה הַתַּהֲלִיךְ הוּא בְּאַחֲרָיוּתֵךְ, וְעַד שֶׁהֵבַנְתְּ שֶׁזֶּה לֹא הָיָה בְּאַחֲרָיוּתֵךְ הָיָה מְאֻחָר, כִּי לֹא הָיְתָה גָּדֵר.
מֵהַיּוֹם אַתְּ מְדַמְיֶנֶת בַּדִּמְיוֹן שֶׁיֵּשׁ מִסְּבִיבֵךְ גָּדֵר שֶׁזֶּה נִקְרָא אַחֲרָיוּת. וְתֹאמְרִי: זֶה בָּאַחֲרָיוּת שֶׁלִּי, זֶה בָּאַחֲרָיוּת שֶׁלּוֹ, זֶה בָּאַחֲרָיוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים. וְאִם הָאָדָם לֹא יִלְמַד אֶת הָאַחֲרָיוּת שֶׁל מַעֲשָׂיו, תַּחֲזֹר הַמְּצִיאוּת וְתִבְחַן אֶת חַיָּיו בְּאוֹתָהּ מִדַּת הָאַחֲרָיוּת, עַד שֶׁהַמְּצִיאוּת תְּעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לְאַחֲרָיוּת עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וּבַגַּן שֶׁלָּךְ יֵשׁ הַרְבֵּה מַיִם, וּמַיִם הֵם הַחַיִּים. עַד הַיּוֹם לָמַדְתְּ שֶׁטּוֹב לָצֵאת מֵהַגַּן. מֵהַיּוֹם לָמַדְתְּ שֶׁהַכֹּל יֵשׁ בַּגַּן שֶׁלָּךְ הַפְּנִימִי, וְשֶׁלֹּא יְשַׁכְנְעוּ אוֹתָךְ, כָּךְ תֹּאמְרִי, לָצֵאת מֵהַגַּן. גַּן קָטָן – עוֹלָם גָּדוֹל בַּמַּאֲמִינָה בְּעַצְמִי. אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קכט’