לְכָל אָדָם יֵשׁ חֲדָרִים בְּתוֹכוֹ, וְיֵשׁ גַּם בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ גַּם מַרְתֵּפִים שֶׁשָּׁם שְׁמוּרִים אֵלּוּ סוֹדוֹת חַיָּיו. כָּל אָדָם צָרִיךְ לִלְמֹד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַכֹּחַ וְהָאֹמֶץ לְהִכָּנֵס בִּגְבוּרָה לְאֵלּוּ הַחֲדָרִים הָרַבִּים בְּנִשְׁמָתוֹ. וּבְוַדַּאי צָרִיךְ תְּפִלּוֹת רַבּוֹת בִּשְׁבִיל לְעוֹרֵר רַחֲמֵי שָׁמַיִם שֶׁיִּפְתְּחוּ אֶת אֵלּוּ הַהֲבָנוֹת, הַתּוֹבָנוֹת, שֶׁהֵן הַדְּלָתוֹת לְחַדְרֵי הַנְּשָׁמָה.
וְנִרְאֶה בְּדַרְכֵּנוּ רַבִּים שֶׁיֹּאמְרוּ: אֵין טַעַם לְהִכָּנֵס, מִמֵּילָא נִנְעֲלוּ חַדְרֵי נִשְׁמָתִי.
וּמִי שֶׁמָּצָא עַצְמוֹ בִּגְבוּרָה וְהִתְעוֹרְרוּת לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִכְנַס הוּא אֶל חַדְרֵי הַחֲדָרִים. וְנִשְׁאַל: מָה יַחֲזִיק, מָה יְחַזֵּק אוֹתָנוּ בְּכָל יוֹם לָבוֹא אֶל אֵלּוּ הַחֲדָרִים? וְנֹאמַר: הִתְקַשְּׁרוּת אֶל צַדִּיק אֱמֶת.
וּמָה יֵשׁ בַּחֲדָרִים? נֹאמַר: לְכָל אָדָם יֵשׁ שִׁבְרֵי זִכְרוֹנוֹת יַלְדּוּת וְגַעְגּוּעִים לַבִּלְתִּי מוּשָׂג. וּמִיָּד שָׁאַלְתִּי: מֵהֵיכָן מַגִּיעִים וְנוֹצְרִים הַפְּחָדִים שֶׁבְּתוֹכִי?
הַפְּחָדִים מַגִּיעִים מִמַּרְתְּפֵי הַחֲדָרִים, מֵהַמֻּדְחָק שֶׁהִדְחַקְתִּי וְאָסַפְתִּי מִיַּלְדּוּת וְעַד הַיּוֹם. וְיֵשׁ פְּחָדִים הַשַּׁיָּכִים לַיַּלְדָּה שֶׁבִּי, וְיֵשׁ פְּחָדִים הַשַּׁיָּכִים לַבּוֹגֶרֶת שֶׁבִּי. וְכָל פַּחַד הוּא נוֹצַר בְּעִקְבוֹת אֵיזֶה שֶׁהוּא תַּהֲלִיךְ שֶׁטִּלְטֵל וְהִרְעִישׁ רַעַשׁ בְּתוֹכִי. וְכָל הַפְּחָדִים שֶׁנּוֹצְרוּ בְּתוֹכִי תַּפְקִידָם, הַיּוֹם אָמַרְתִּי, תַּפְקִיד אֶחָד בְּהִתְחַזְּקוּת וּבֶאֱמוּנָה וּבִמְקוֹר הָאוֹר הָעֶלְיוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
וּלְכָל אָדָם יֵשׁ מִדּוֹת שֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְתַקֵּן בְּזֶה הַתִּקּוּן שֶׁאֵלָיו הוּא יָרַד. וְכָל מִדָּה שֶׁאֵין בָּהּ תִּקּוּן מַשְׁלִיכָה הִיא מִיָּד כַּמָּה פְּחָדִים בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם. וְכַאֲשֶׁר יִרְצֶה לְסַלֵּק אֶת הַפַּחַד, צָרִיךְ לִבְרֹא בְּתוֹכוֹ אֶל הַחוּץ מְצִיאוּת חֲדָשָׁה, תַּהֲלִיךְ חָדָשׁ וְהִסְתַּכְּלוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֱמוּנָה.
וְשָׁאַלְתִּי: מָה הֵן הַמִּדּוֹת שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְתַקֵּן?
מִיָּד אָמַרְתִּי: בָּרִאשׁוֹנָה – אֱמוּנָה. כַּאֲשֶׁר נְתַקֵּן אֶת הָאֱמוּנָה וְנַעֲלֶה אוֹתָהּ אֶל שָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן, נְחַזֵּק בְּתוֹכֵנוּ מִדּוֹת טוֹבוֹת וּמִמֵּילָא נִתְרַחֵק מֵהָרַע, רָצוֹן עַצְמִי וְנִתְקָרֵב אֶל הַשְׁפָּעָה. כְּכָל שֶׁאָדָם מַשְׁפִּיעַ הוּא מְסַלֵּק אֶת פְּחָדָיו.
וְשָׁמַרְתִּי כַּמָּה זִכְרוֹנוֹת שֶׁלֹּא פָּתַרְתִּי, כָּךְ אָמַרְתִּי, בְּמַרְתְּפֵי חַדְרֵי נִשְׁמָתִי. וְיָצָאתִי לְגַלּוֹת מֵהֵיכָן נוֹבֵעַ הַפַּחַד הַגָּדוֹל מֵהַכֹּל שֶׁקָּרָאתִי לוֹ: הַפַּחַד לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת, שֶׁחָלִילָה הַמְּאֻשֶּׁרֶת תִּשָּׁאֵר בְּאוֹתָהּ נְקֻדָּה שֶׁל הַטּוֹב וְלֹא תִּשְׁתַּנֶּה. וּמִיָּד יָדַעְתִּי שֶׁפַּחַד זֶה מְקוֹרוֹ בֶּאֱמוּנָתִי, כִּי אֲנִי מוֹדָה עַל הַכֹּל וּמְבַקֶּשֶׁת שֶׁמָּה שֶׁיֵּשׁ כָּךְ יִשָּׁאֵר וְאֵין צֹרֶךְ בְּיוֹתֵר, וְעַל זֶה אֲנִי מְבָרֶכֶת בַּמְּבֹרָךְ.
אַךְ מָצָאתִי בַּמַּרְתֵּף פַּחַד נָעוּל וְשִׁחְרַרְתִּי אוֹתוֹ, פַּחַד שֶׁלֹּא יֹאהֲבוּ אוֹתִי. וּבְוַדַּאי קִבַּלְתִּי מַסְפִּיק אַהֲבָה שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתִי, אָז מֵהֵיכָן הַפַּחַד?
וְהַיּוֹם בַּהֲבָנָתִי שֶׁתִּקּוּן זֶה הוּא לוֹמַר: יֵשׁ אָב הָרַחֲמָן שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי וְהוּא שׁוֹלֵחַ לִי אֲנָשִׁים שֶׁיֹאהֲבוּ אוֹתִי. שֶׁיֵּשׁ בִּי אַהֲבָה בְּכָל לְבָבִי וּבְכָל נַפְשִׁי לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז הָאַהֲבָה הִיא מִסְּבִיבִי.
וְיֵשׁ כַּמָּה פְּחָדִים שֶׁלָּמַדְתִּי הַיּוֹם שֶׁהֵם צָמְחוּ מֵאִי הַבִּטָּחוֹן בְּמַאֲמִינָה בְּעַצְמִי. כָּל מִלָּה שֶׁאָסַפְתִּי בְּזִכְרוֹנוֹת חַיַּי מָצְאָה חֶדֶר לְהִכָּנֵס, וְכָל מִלָּה יָדְעָה מָתַי לָצֵאת וְלִזְרֹעַ פַּחַד בְּחַיַּי. וְלָכֵן הַיּוֹם יָדַעְתִּי שֶׁלָרֹב אֲנִי בְּחֶסֶד וְלֹא בִּגְבוּרָה. וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: כֵּיצַד אֵדַע שֶׁמָּה שֶׁמַּגִּיעַ בְּדַרְכִּי הוּא מְצִיאוּת שֶׁאֲנִי בָּרָאתִי מִתּוֹכִי, שֶׁהִתְגַבַּרְתִּי וּבָאתִי וְעָמַדְתִּי מוּל הַפַּחַד.
צָרִיךְ לַעֲמֹד מוּל הַפַּחַד עַד לְהַכְנָעָה מַמָּשׁ, וְלִרְאוֹת שֶׁהַפַּחַד – אֵין בּוֹ אֱמֶת. לָכֵן אָדָם צָרִיךְ וִדּוּי דְּבָרִים, לְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ וּלְהַכְנִיעַ אֶת פְּחָדָיו, לֹא בְּבִקֹּרֶת.
מַהוּ הַכְּלִי שֶׁמּוּאָר, שֶׁמֵּאִיר לְכָל אָדָם בַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה?
הַכְּלִי הוּא נוֹצַר מִנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמָּצָאתִי בְּתוֹכִי. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוֹצֵא נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּעַצְמוֹ, הוּא מַכְנִיעַ אֶת פְּחָדָיו. וְאִם אֲנָשִׁים בָּאִים בְּבִקֹּרֶת, הֵם בָּאִים לְלַמְּדֵנִי הָאִם אֲנִי חֲזָקָה מוּל הַכְּלִי שֶׁיָּצַרְתִּי וַאֲנִי מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי.
כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָאָדָם: הַכְּלִי הוּא לֹא שָׁבִיר, הוּא יִבְדֹּק זֹאת, וְיִרְאֶה בְּמוֹ עֵינָיו שֶׁהַכְּלִי לֹא שָׁבִיר. וְשֶׁיִּרְצוּ לִבְדֹּק אוֹתָנוּ, הַנִּסְיוֹנוֹת יָבוֹאוּ. הַכְּלִי יָכוֹל לְהָכִיל אֱמוּנָה שְׁלֵמָה.
בְּחַדְרֵי חֲדָרִים בְּנִשְׁמָתִי לָמַדְתִּי דָּבָר חָשׁוּב: לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי וּלְהַאֲמִין בְּעַצְמִי וְלִרְאוֹת שֶׁהַטּוֹב יְנַצֵּחַ. וְעַל הָאָדָם לְהָבִין שֶׁאֶת הַמְּצִיאוּת הוּא יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אִם יֹאמַר: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה, עוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים.
יָצָאתִי לְסַלֵּק אֶת פְּחָדַי, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קמג’