אמונתי
יצחק ישראל שמרון

כְּבוֹד הַצַּדִּיק מְבָרֵךְ אֶת בִּתִּי: יָאִירוּ תְּפִלּוֹתַיִךְ וּמַעֲשַׂיִךְ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמֵן וְאָמֵן. וּבְוַדַּאי תְּסַפְּרִי לִי כִּי חַיַּיִךְ הַיּוֹם שׁוֹנִים מֵהֶעָבָר,

שֶׁהַיּוֹם בִּתִּי יוֹדַעַת שֶׁהַכֹּל הִתְחִיל בַּיּוֹם שֶׁגִּלְּתָה בִּתִּי אֶת אֱמוּנָתָהּ.
וּבְוַדַּאי תִּשְׁאֲלִי: הָאִם כָּל אָדָם מְגַלֶּה אֶת אֱמוּנָתוֹ?
אָז אֹמַר: הוּא מְגַלֶּה אֶת אֱמוּנָתוֹ, כִּי הָאֱמוּנָה קַיֶּמֶת בְּחַדְרֵי הַחֲדָרִים בְּתוֹךְ הַנְּשָׁמָה.
וּבְוַדַּאי כְּיַלְדָּה תִּשְׁאֲלִי: בְּאֵיזֶה חֶדֶר כְּבוֹד הַצַּדִּיק?
אָז אֹמַר: גַּם זֶה הוּא תִּקּוּן שֶׁלּוֹקַחַת הַנְּשָׁמָה לְחַפֵּשׂ וּלְשַׁחְרֵר אֶת הָאֱמוּנָה, שֶׁהַיּוֹם אַתְּ יוֹדַעַת, אֱמוּנָה מַכְרִיעָה אֶת הַנְּשָׁמָה.
וְאַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי, כְּבוֹד הַצַּדִּיק: הָאִם אֱמוּנָתָם שֶׁל אֲחֵרִים מִתְעוֹרֶרֶת בְּחַיֵּיהֶם, וְכֵיצַד הַדָּבָר מִתְעוֹרֵר וּמְדַבֵּר וְאוֹמֵר: הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִתְעוֹרֵר וּלְעוֹרֵר אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ?
אָז אֹמַר לְבִתִּי: הָאֱמוּנָה שְׁבוּיָה בְּחַדְרֵי הַנְּשָׁמָה. הִיא כְּלוּאָה, הִיא אֲסִירָה, וּבְכָל יוֹם מַמָּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְחַנֵּן אֶל הָאָדָם שֶׁיִּתֵּן הִזְדַּמְּנוּת לֶאֱמוּנָתוֹ לָצֵאת לְמַעַן חֵרוּתוֹ.
אָז מִיָּד תַּגִּידִי בְּפִיךְ: נִסְיוֹנוֹת מַעֲמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא בְּכֻלָּם יֵשׁ נָעִים מִתּוֹךְ הַנְּעִימוֹת בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁהָאָדָם עוֹבֵר. נָכוֹן בִּתִּי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בִּשְׁבִיל הָאֱמוּנָה, אָז הוּא שׁוֹלֵחַ נִסְיוֹנוֹת בִּשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם יִתְעוֹרֵר וְיֹאמַר: אֲנִי מְשַׁחְרֵר אֶת אֱמוּנָתִי אֶל חֵרוּת. וְכַאֲשֶׁר הָרָצוֹן מַגִּיעַ אֶל הָאֱמוּנָה לַחֲדַר הַנְּשָׁמָה, אוֹמֵר לָהּ: קוּמִי, תֵּצְאִי אֶל הַחֹפֶשׁ. וְהָאָדָם יוֹשֵׁב וְשׁוֹפֵךְ מַיִם מֵעֵינָיו וּמְסַפֵּר כֵּיצַד טָעָה שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בִּגְלַל אוֹתָם פְּחָדִים שֶׁהֶחֱזִיק בְּחֶדֶר אַחֵר סָמוּךְ לָאֱמוּנָה. וְהָיוּ רְגָעִים שֶׁהָאֱמוּנָה צָעֲקָה מִמְּקוֹם מַחְבוֹאָהּ הַפְּנִימִי: זֶה שֶׁקֶר, לֹא לְהַאֲמִין, זֶה הַפַּחַד מְדַבֵּר. אַךְ אֲנָשִׁים רַבִּים קְטַנֵּי אֱמוּנָה אוֹמְרִים: הָאֱמוּנָה לֹא מְבִינָה דָּבָר, יְחִי הַפַּחַד שֶׁמַּגְדִּיל אֶת מִדַּת הַגַּאֲוָה.
וְתִרְאִי אֲנָשִׁים רַבִּים שׁוֹמְרֵי מִצְווֹת וַהֲלָכוֹת, אֵיפֹה אֱמוּנָתָם? נָכוֹן, שְׁבוּיָה בְּמַרְתְּפֵי חַדְרֵי הַנְּשָׁמָה.
וְאַתְּ בִּתִּי לָמַדְתְּ – אֱמוּנָה קוֹדֶמֶת! יָפֶה בִּתִּי, קוֹדֶמֶת לַהֲבָנָה, לַהִגָּיוֹן. אֱמוּנָה מְבִיאָה אוֹתִי, כִּי בִּלְעָדֶיהָ אֵין חַיִּים בְּזֶה הָעוֹלָם.
וְאִם תִּרְאִי אֲנָשִׁים מִסְכֵּנִים, בְּוַדַּאי אֱמוּנָתָם מְחַכָּה לְחֵרוּתָם.
עָבַרְתְּ תַּהֲלִיךְ רוּחָנִי, בִּתִּי, שִׁחְרַרְתְּ אֶת אֱמוּנָתְךָ אֶל חֵרוּתְךָ וְאָמַרְתָּ לָאֱמוּנָה: קוּמִי צְאִי לַחָפְשִׁי. וּמִיָּד בָּא הַפַּחַד וְרָצָה לְהַפְחִיד אֶת בִּתִּי, כִּי הַפַּחַד רָצָה שֶׁהוּא יִשְׁלֹט בְּחַיֶּיהָ, אָז הוּא הָלַךְ אֶל הָאֱמוּנָה שֶׁלָּךְ וּמַקְטִין אוֹתָהּ וְאוֹמֵר לָהּ דְּבָרִים לְעוֹרֵר אוֹתָהּ שֶׁתַּחֲזֹר וְתִתְחַבֵּא לְעוֹד כַּמָּה אוּלַי שָׁנִים וְתִקּוּנִים. אַךְ אַתְּ חֲכָמָה, בִּתִּי, כִּי לָמַדְתְּ שֶׁהַפַּחַד לֹא עוֹזֵב עַד שֶׁלֹּא מְסַלְּקִים אוֹתוֹ בְּלִמּוּד רוּחָנִי וּתְפִלָּה. וּבְוַדַּאי שֶׁאַתְּ צוֹדֶקֶת – פַּחַד לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק!
הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּךְ עָשְׂתָה תַּהֲלִיךְ, לָמַדְתְּ לְדַבֵּר בִּמְקוֹם עִם הַפַּחַד – עִם הַצַּדִּיק, וּבַיּוֹם שֶׁפָּקַחְתְּ אֶת עֵינַיִךְ וְרָאִית אֶת הָאֱמוּנָה וְנָתַתְּ מָקוֹם לַהַשְׁגָּחָה, הִצְטַמְצֵם הַפַּחַד, וּבְוַדַּאי שֶׁהַפַּחַד יִשְׁאַל: מַדּוּעַ אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת יוֹתֵר עִם אֵלּוּ פְּחָדַיִךְ? וּמִיָּד יָבוֹא עִם הַהַפְחָדוֹת, וּבְעִקָּר יֹאמַר: מִי מַבְטִיחַ לָךְ שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לֹא תְּלוּיָה בְּדָבָר? תַּנִּיחִי בִּתִּי לַכֹּל, וְתַמְשִׁיכִי לְהַאֲמִין.
וְזוֹ עֲבוֹדַתְכֶם בְּכָל יוֹם: לְסַלֵּק אֶת אֵלּוּ הַפְּחָדִים שֶׁלָּהֶם יֵש שֵׁם נוֹסָף – הֵם בָּאִים בְּאַחֲרָיוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. הַיֵּצֶר הָרַע בְּעִקָּר אוֹהֵב לוֹמַר: נוּ, בִּשְׁבִיל מָה הָיִית צְרִיכָה לְהַאֲמִין? הֲיֵשׁ טוֹב בָּאֱמוּנָה? מָה קִבַּלְתְּ בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה? וַאֲנִי הַפַּחַד אַעֲנִיק לְךָ גַּאֲוָה, סַמְכוּת, תַּרְגִּישִׁי שֶׁאַתְּ שׁוֹלֶטֶת בְּכָל הָעוֹלָם.
מָה תֹּאמַר בִּתִּי, בִּתּוֹ שֶׁל כְּבוֹד הַצַּדִּיק? אֵלֵךְ בֶּאֱמוּנָתִי עַד אַחֲרוֹן יוֹמִי עִם הָאֱמוּנָה.
וְאַתְּ תַּמְשִׁיכִי לִרְצוֹת לִשְׁתּוֹת מֵהָאֵינְסוֹף הָרוּחָנִי הָעֶלְיוֹן שֶׁיָּאִיר בְּמַעֲשַׂיִךְ, וְתִזְכְּרִי תָּמִיד: אֱמוּנָתֵךְ קוֹדֶמֶת לְמַחְשְׁבוֹתַיִךְ, כִּי אֱמוּנָה אֵין בָּה הִגָּיוֹן וּתְפִיסָה כְּלָל. אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה פו’

לשיעורים נוספים