צומת דרכים לשון נקבה

5.00

שיעור מהמם שנכון לכל הרגעים שאנו מוצאים את עצמנו עומדים במקום במעין צומת דרכים ולא יודעים מדוע שום דבר לא מתקדם ולאיזה כיוון עלינו לפנות.

קטע מתוך השיעור:

הַיּוֹם שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי כֵּיצַד אֲנִי צְרִיכָה לְהָבִין אֶת צֹמֶת הַדְּרָכִים. צֹמֶת זֶהוּ מַצָּב שֶׁל חֹסֶר בְּהִירוּת, מַצָּב שֶׁנִּקְרָא עֲרָפֶל. וְאָסוּר חָלִילָה לֹומַר: זֶהוּ מַצָּב שְׁלִילִי, אוֹ לְהַגְדִּיר שְׁלִילִי.  נָכוֹן, הֵבַנְתִּי הַיּוֹם שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְשַׁנּוֹת אֶת גִּישָׁתִי וְלוֹמַר שֶׁהַצֹּמֶת נוֹעַד בַּעֲבוּרֵנוּ לְהַגִּיעַ לְהַחְלָטוֹת, לְהַגִּיעַ אֶל הַבֵּרוּר שֶׁל הָרָצוֹן הָאֲמִתִּי. 

מָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה הַיּוֹם בְּהַגְדָּרָה רִאשׁוֹנִית: אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁהַצֹּמֶת הוּא חָשׁוּב מְאוֹד, אֲנִי לְעוֹלָם לֹא נוֹתֶנֶת לַצֹּמֶת זְמָן, אֶלָּא מַעֲבִירָה אֶת הַזְּמָן לַיְּכֹלֶת שֶׁלִּי. וְכָךְ אֲנִי אוֹמֶרֶת: תִּרְאִי, אַתְּ נִמְצֵאת בְּצֹמֶת. דְּבָרִים לֹא בְּרוּרִים, לֹא פְּתוּרִים. תֵּשְׁבִי, תַּסִּיקִי מַסְקָנוֹת, וְכָל מַסְקָנָה הִיא מֵעֵין מִבְחָן. בָּרֶגַע שֶׁתְּסַיְּמִי לִבְחֹן אֶת הַדְּבָרִים תַּגִּידִי: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָכֵן יֵשׁ בִּי יְכֹלֶת לְהַתְחִיל דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה.

 תָּמִיד כְּשֶׁשָׁאֲלוּ אוֹתִי: מָה זֶה צֹמֶת? הָיִיתִי אוֹמֶרֶת: אֲנִי עוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע וּמִסְּבִיבִי כַּמָּה דְּרָכִים, תִּבְחֲרִי. וּמֵהַיֵּאוּשׁ הָיִיתִי מִתְיַשֶּׁבֶת בַּצֹּמֶת. אֲנִי מוֹדָה שֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי כָּךְ שָׁנִים וּפָגַשְתִּי אֲנָשִׁים. אֶחָד מֵהֶם אָמַר לִי: אַתְּ מֻכֶּרֶת לִי, אַתְּ כְּבָר אַרְבַּע שָׁנִים פֹּה, נָכוֹן? הִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת. וּמִיָּד עָנִיתִי לוֹ: וּמָה קָרָה שֶׁחָזַרְתָּ אַתָּה לַצֹּמֶת? הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר: אֲנִי עָשִׂיתִי בְּחִירָה לֹא נְכוֹנָה, אָז כָּעֵת הֶחֱזִירוּ אוֹתִי אֶל הַצֹּמֶת לְהַחְלָטָה נְכוֹנָה שֶׁמֵּהַיּוֹם אֲנִי אֶקַּח.

 שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: מֵאַיִן לְךָ עַכְשָׁיו לָדַעַת שֶׁתִּבְחַר אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה? מִיָּד הוּא הוֹצִיא מִתַּרְמִילוֹ הַסֵּפֶר 

המלאי אזל

דילוג לתוכן