מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ אָדוֹן אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, אָדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת, אַבָּא, הִנֵּה אֲנִי עוֹמֶדֶת בְּבֹקֶר זֶה וּמַבִּיטָה עַל כָּל מְצִיאוּת חַיַּי וּמְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ בַּקָּשָׁה אַחַת קְטַנָּה שֶׁעֲבוּרִי הִיא גְּדוֹלָה: תֵּן בִּי כֹּחַ, כֹּחַ לְהָכִיל כָּל יוֹם שֶׁל מְצִיאוּת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם שֶׁנִּקְרָא עוֹלַם הַשֶּׁקֶר.
רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, הֲרֵינִי מוֹדָה שֶׁעָשִׂיתִי, עָשִׂיתִי וּבְעִקָּר הֵבַנְתִּי שֶׁלְּקַלְקֵל אֶפְשָׁר גַּם לְתַקֵּן, אָז אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת הַיּוֹם עוֹד נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל אוֹר, שֶׁל חֶסֶד, שֶׁיִּתְגַּלֶּה לִי בַּיּוֹם הַזֶּה, יוֹם שֶׁבּוֹ נִפְתָּחִים סִפְרֵי תּוֹרָה וְשׁוֹמְעִים לְמַעְלָה אֶת שִׁירַת הַמַּלְאָכִים.
אַבָּא, תְּחַזֵּק אוֹתִי, תְּחַזֵּק אוֹתִי, אֲנִי נוֹשֶׁמֶת עָמֹק וְיוֹדַעַת בְּתוֹכִי שֶׁרַק אַתָּה, מֶלֶךְ הָעוֹלָם, נוֹתֵן לְיֵעָף כֹּחַ.
אָמֵן וְאָמֵן!
