תְּפִלָּה לְיוֹם הַשַּׁבָּת
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִנֵּה אֲנִי עוֹמֶדֶת בְּיִרְאָה לְפָנֶיךָ וּמְבַקֶּשֶׁת לְהָכִין אֶת עַצְמִי אֶל יוֹם הַשַּׁבָּת כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מָחָר לְהִתְעוֹרֵר וְלוֹמַר: בִּתְּךָ, כְּבוֹד הַצַּדִּיק, מוּכָנָה וּמְזֻמֶּנֶת לְהָכִין אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי הֲכָנוֹת שֶׁל הַשַּׁבָּת הֵן פְּנִימָה בִּפְנִימִיּוּת הַנְּשָׁמָה.
אָנָּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁתִּהְיֶה עֵת רָצוֹן בַּשָּׁמַיִם לְכָל הַתְּפִלּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת.
שִׁוִּיתִי, שִׁוִּיתִי הַשֵּׁם לְנֶגְדִּי תָּמִיד, אָנָּא פִּתְחוּ לִי בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְהַתְחָלוֹת טוֹבוֹת.
הֲרֵינִי מְבַקֶּשֶׁת מֵרַגְלַי, מֵהוֹד וְנֶצַח לֵילֵךְ לַצַּדִּיק לְקַבֵּל זִיו שְׁכִינָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה.
אָמֵן וְאָמֵן!
