תְּפִלָּה לְהִתְעוֹרְרוּת נְשָׁמוֹת
שָׁלוֹם לְנִשְׁמוֹת הַשָּׂדֶה, כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה כָּל עֲרוּגָה וַעֲרוּגָה, תּוֹדָה, תּוֹדָה, שֶׁכָּל אֶחָד מִכֶּם עוֹזֵר לִי לְתַקֵּן נְקֻדָּה טוֹבָה בָּאֲזַמְּרָה בְּתוֹכִי.
שָׁלוֹם לַגַּנָּן שֶׁמְּנַקֶּה אֶת הַגַּן, שָׁלוֹם לְךָ בּוֹרֵא עוֹלָם שֶׁמֵּאִיר אוֹר שֶׁל חֶסֶד בְּכָל יוֹם בְּזֶה הַגַּן.
לִי יֵשׁ גַּן, שֶׁמֵּאִיר הַבּוֹרֵא בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה, וְיָצָאתִי אֶל הַגַּן וְקָרָאתִי וְאָמַרְתִּי בְּשִׁירָה: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
וְלָכֶן, נִשְׁמוֹת הַשָּׂדֶה, חֲזַק חֲזַק וֶאֱמַץ, עוֹד מְעַט, רַק עוֹד מְעַט, הַטּוֹב שֶׁלָּכֶם יְנַצַּח, וְאָז תִּרְאוּ – אֲנִי פֶּלֶא וְנִשְׁמָתִי פֶּלֶא.
אָמֵן וְאָמֵן!
