הִתְכַּלְּלוּת בַּצַּדִּיק

בְּבֹקֶר זֶה בָּרֶגַע שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: אֲנִי הַמִּתְאַבֶּקֶת בְּעָפָר לְרַגְלֵי הַצַּדִּיק וְכָל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה זֶה לֵהָנוֹת מִזִּיו תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּלְדַשֵּׁן נַפְשִׁי בְּצַחְצָחוֹת אוֹר תּוֹרָתוֹ.

כָּל יוֹם אֲנִי שׁוֹאֶבֶת מִשָּׁם חַיִּים נִצְחִיִּים, כָּל יוֹם הִרְגַּלְתִּי אֶת עַצְמִי לִשְׁאֹב מַיִם מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וְהַיּוֹם, כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלַדְתִּי וַאֲנִי אוֹמֶרֶת: כֵּן, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַלְפֵי וְרִבְבוֹת פְּעָמִים, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק הַהוֹלֵךְ וּמֵאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ עִמָּדִי, צַדִּיק אֱמֶת שֶׁמְּקָרֵב אוֹתִי אֶל מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וְתוֹרָתוֹ הִיא עִנְיָן גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִשְׂגָּב, וְעֵינַי צוֹפִיּוֹת וּמְיַחֲלוֹת לְמֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁיַּצְמִיחַ ע”י אַהֲבָתִי לַצַּדִּיק יְשׁוּעוֹת בְּתוֹךְ כְּלַל עַם יִשְׂרָאֵל.

וַאֲנִי בְּכָל כֹּחִי וְנַפְשִׁי רוֹצָה לִפְרֹחַ וְלָשׁוּט וְלָעוּף בְּתוֹךְ מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁל דְּצַדִּיק הָאֱמֶת הַנּוֹשֵׂא אוֹתָנוּ בְּאַהֲבָתֵנוּ וּבְאוֹר אֵינְסוֹף.

וַהֲרֵינִי מְלֵאָה בְּעֹצֶם תְּשׁוּקָתִי לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הָאֱמֶת הַנּוֹבְעִים מֵהַנַּחַל הַנּוֹבֵעַ.

וּבְכָל יוֹם אֲנִי זוֹכָה לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמִי אֶל הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת הָאַהֲבָה. וְהַבֹּקֶר הֶחְלַטְתִּי לְהִתְפַּלֵּל וּלְהוֹדוֹת לַצַּדִּיק וְאָמַרְתִּי: רַק שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע קְצָת מֵאוֹר הָאוֹרוֹת הַגָּנוּז וְהַנֶּעֱלָם נַ נַח נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן וְלִי יֵשׁ צַדִּיק שֶׁמֵּאִיר אֶת דַּרְכִּי, אָמֵן וְאָמֵן!

וְשָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, מָה יֵשׁ לָכֶם לִדְאֹג?

אָמֵן וְאָמֵן!

 

“אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָךְ קוֹרֵאת לִי וָאֲנִי אוֹמֶר: אֲנִי כָּאן, אֲנִי שָׁם, אֲנִי לֹא מְאַחֶר לְהַחֲזִיק אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלָּךְ שֶׁהִיא כָּל עוֹלָמֵךְ וְכָל עוֹלָמִי בְּזֶה הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שֶׁמֵּאִיר לַתַּחְתּוֹן, אָמֵן וְאָמֵן!”

מתוך ליקוטי “נצחתי ואנצח”