רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא, אַתָּה יָצַרְתָּ אוֹתִי.

כֵּן, אַבָּא, אַתָּה יָצַרְתָּ אוֹתִי, וּבָאתִי לְהוֹדוֹת לְךָ עַל הַטּוֹב שֶׁבְּדַרְכִּי שֶׁמִּמְּךָ וְהַשְׁגָּחָתְךָ מְאִירָה לִי בְּכָל יוֹם.

אַבָּא, בִּתְּךָ עֲצוּבָה מְאוֹד, יֵשׁ לִי כְּאֵב, אַבָּא, וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁגַּם אִם טָעִיתִי בְּדַרְכִּי לָבוֹא אֵלֶיךָ אַבָּא, תִּמְחַל לִי, תִּמְחַל לִי, תִּמְחַל לִי, אַבָּא.

אַבָּא, אַבָּא, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ, שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ חַנּוּן וְרַחוּם, אֶזְעַק אֵלֶיךָ וְאֹמַר: פְּתַח לִי שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם, מִכָּל הַהַסְתָּרוֹת שֶׁבְּתוֹכִי הַהַסְתָּרָה שֶׁאַתָּה מַסְתִּיר אֶת עַצְמְךָ אֶת גִּלּוּי הַיּוֹם בְּתוֹכִי, עֲזֹר לִי אַבָּא, עֲזֹר לִי לְסַלֵּק אֶת אֵלּוּ הַפְּחָדִים שֶׁמַגִּיעִים בְּדַרְכִּי, כִּי טוֹב וּמֵיטִיב אַתָּה וְאֵלֶיךָ אֹמַר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנַי אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנַי אֶחָד, אַתָּה אֶחָד אַבָּא, עֲזֹר לִי לְסַלֵּק אֶת אֵלּוּ פְּחָדַי.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנַי אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּשְׁמַע זַעֲקָתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תַּעֲבֹר.

מָה בִּקַּשְׁתִּי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חַנּוּן וְרַחוּם, שֶׁתַּחֲמֹל עַל אֵלּוּ כְּאֵבַי, כֵּן, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי מוֹדָה לְפָנֶיךָ שֶׁלִּפְעָמִים מְלֶאכֶת חֲבִישַׁת הַפְּצָעִים קָשָׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּפִצְעֵי הָרֶגֶשׁ כּוֹאֲבִים, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֹמַר לְפָנֶיךָ: אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, פְּתַח לִי שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה וְהִתְגַּלּוּת בְּנִשְׁמָתִי, וְיוֹדַעַת אֲנִי הַיּוֹם לְהוֹדוֹת לְפָנֶיךָ עַל הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית.

וּלְךָ, כְּבוֹד הַצַּדִּיק, מוֹרִי וּמְלַמְּדִי, בְּכָל יוֹם אֲנִי מְחַכָּה לְאִגֶּרֶת מֵעוֹלַם הָאֱמֶת שֶׁאַתָּה מֵאִיר בְּדַרְכִּי.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, סְלִיחָה וּמְחִילָה אִם אֲנִי טוֹעָה בְּמַחֲשָׁבָה, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה שֶׁבְּדַרְכִּי, וְתָמִיד אֹמַר לְפָנֶיךָ: יַלְדָּה אֲנִי, הַהוֹלֶכֶת בִּשְׁבִילֵי הָעוֹלָם לְאִבּוּד,
וְאַתָּה תַּחֲזִיר אוֹתִי אֶל דַּרְכִּי בְּאַהֲבָה וֶאֱמֶת.

אָמֵן וְאָמֵן!

 

“אַל תִּגְרְמִי לְעַצְמֵךְ, בִּתִּי, שֶׁדִּבְרֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים יִהְיוּ כְּמַעֲקֶה לְבִטְחוֹנֵךְ, קְחִי אֱמוּנָתֵךְ בְּאַהֲבָה עַצְמִית שֶׁאַתְּ מְכַבֶּדֶת אֶת עַצְמֵךְ לִהְיוֹת הַמַּעֲקֶה, עַכְשָׁיו תִּשָּׁעֲנִי אָמֵן וְאָמֵן!!!”

מתוך ליקוטי “נצחתי ואנצח”