מְצִיאוּת חֲדָשָׁה
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, בָּאתִי הַיּוֹם, בִּתּוֹ שֶׁל כְּבוֹד הַצַּדִּיק שֶׁעֵינַי מַבִּיטוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין הַסְתָּרָה נִמְצֵאת עִמָּדִי.
בָּאתִי עִם הַיְּדִיעָה שֶׁכְּבוֹד הַצַּדִּיק הוֹלֵךְ לְפָנַי וַאֲנִי בִּידִיעָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁנֶּה מְצִיאוּת וַהֲרֵינִי מְזַמֶּנֶת בְּמַחֲשַׁבְתִּי מְצִיאוּת חֲדָשָׁה (כָּעֶתּ תֹאמַר הַבַּקָּשָׁה) שֶׁתָּאִיר לִי הַיּוֹם, וְנוֹתֶנֶת לֶאֱמוּנָתִי הַיְּכֹלֶת לִבְרֹא הַגְשָׁמָה עַצְמִית.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵינִי נוֹתֶנֶת כֹּחַ לַמַּחֲשָׁבָה לִבְרֹא מְצִיאוּת.
אָמֵן וְאָמֵן!
