תְּפִלָּה לִפְתִיחַת שַׁעֲרֵי זִוּוּג

לְךָ בְּשִׁירָתִי אֵלִי תְּשׁוּקָתִי. לְךָ אֵלִי אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתַּח וּתְזַמֵּן לִי בְּחִינַת רִקּוּדִין שֶׁל חֲתֻנָּה וְתִפְתַּח לִי שַׁעֲרֵי זִוּוּגִי.

לְךָ שִׁירָתִי, אֵלִי, אוֹדֶךָ וְאֶת לִבִּי אֲבַקֵּשׁ שֶׁתְּרַפֵּא.

יוֹדוּךָ מִזְמוֹרֵי תְּפִלָּתִי בְּשִׁירָתִי לְפָנֶיךָ בַּצַּר לִי אֶקְרָא וְאֹמַר מִמַּעֲמַקִּים אֲדֹנָי קְרָאתִיךָ.

תֵּן בִּי אֵלִי, הַטּוֹב בְּדִבּוּר אֲזַי הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל.

תֵּן בִּי הַכֹּחַ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁיָּאִיר הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בִּי לְפָנֶיךָ.

לְךָ בְּשִׁירָתִי אוֹדֶךָ וַאֲבַקֵּשׁ שֶׁתִּפְתַּח אֶת שַׁעֲרֵי דַּרְכִּי לְהַגִּיעַ אֶל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, אֶל הַמָּקוֹם שֶׁאֶמְצָא בּוֹ תִּקּוּן וֶאֱמֶת.

מִמְּךָ יִתְבָּרַךְ יָאִיר לִי בְּחִינַת הַלֵּב, כִּי לִבִּי מְבַקֵּשׁ לְהִתְעוֹרֵר.

לְךָ בְּשִׁירָתִי בְּחִינַת תְּפִלָּה שֶׁהִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב וּתְפִלָּה שֶׁבַּלֵּב.

אוֹתְךָ אֲבַקֵּשׁ בְּדִמְעוֹתַי וּבְזַעֲקָתִי, עַד חֲלִישׁוּת וּכְאֵב גּוּפִי אֶזְעַק וַאֲבַקֵּשׁ כְּהָעוֹמֶדֶת בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּמְבַטֶּלֶת אֶת עַצְמִי.

תֵּן בִּי אֶת הַכֹּחַ, אֶת הַיּוֹם, אֶת הַזִּוּוּג, אֶת הַשִּׂמְחָה וְהָאֱמֶת לְהַמְשִׁיךְ, וּתְבַשֵּׂר לִי לְךָ בְּשִׁירָתִי בְּחִינַת חַיִּים
חֲדָשִׁים וְאֵין בָּהֶם עַבְדוּת הַכְּאֵב וְזַעֲקַת הַלֵּב.
“לְךָ אֵלִי שִׁירָתִי”.

אָמֵן וְאָמֵן!