תְּפִלָּה לְהַמְתָּקַת דִּינִים
וּלְבִטּוּל כְּאֵבֵי הַלֵּב וּכְאֵבֵי הַגּוּף
וְאַתָּה הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, וְאַתָּה הַחַי וְקַיָּם וְאַתָּה הָאֱלֹקִים וּמֶלֶךְ, אָנָּא לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, אָנָּא לְמַעַן חֲסָדֶיךָ, אָנָּא לְמַעַן שֵׁם אֵל שָׁדַי, אָנָּא לְמַעַן בֵּית עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, שֶׁתָּאִיר בְּחִינַת הַשִּׂמְחָה בְּלִבִּי.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה רַבִּים הֵם מַכְאוֹבֵי לִבִּי.
מָה רַבּוֹת הֵן הַתְּהִיּוֹת לְאָן דַּרְכִּי, וּלְךָ אֹמַר, אֵל אַדִּיר הָאַדִּירִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּנַקֶּה אוֹתִי מֵאֵלּוּ הַמַּכְאוֹבִים וְתַשְׁפִּיעַ עָלַי רַחֲמֵי שָׁמַיִם.
הֲרֵינִי מְבַטֶּלֶת אֶת עַצְמִי לְפָנֶיךָ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תִּשְׁמַע תְּפִלָּתִי וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן בַּקָּשָׁתִי וְהוֹצִיאֵנִי מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל שֶׁל כְּאֵבַי .
וְעֵינֶיךָ פְּתוּחוֹת אֶל תְּחִנַּת תְּפִלָּתִי וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכָל קָרְאָם אֵלֶיךָ.
וְאַתָּה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּפְתַּח לִי הַפֶּתַח שֶׁל זֶה הָאוֹר, אוֹר מִמְּךָ יִתְבָּרַךְ.
וַאֲנִי מוֹדָה וּמִתְוַדָּה, נוֹתֵן בִּי אַתָּה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לַעֲשׂוֹת חַיִל לַעֲמֹד מוּל זֶה הַיֵּצֶר וְתַחְבּוּלוֹתָיו שֶׁלֹּא מַנִּיחַ לִי וְאַתָּה אֶחָד, וְשִׁמְךָ אֶחָד.
וְתִפְתַּח לִי שַׁעֲרֵי אַהֲבָה, שַׁעֲרֵי אֱמֶת וּתְקָרְבֵנִי אֶל הַמָּקוֹם שֶׁקָּרָאתִי לוֹ מִשְׁכַּן פְּנִימִיּוּת הַנְּשָׁמָה.
נֵר לְרַגְלִי דְּבָרֶיךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי, וּלְךָ אֹמַר שִׁבְעַת יָמִים שֶׁהָאוֹר מִמְּךָ יָאִיר בְּשַׁעֲרֵי בֵּיתִי וְלִבִּי.
כָּל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי, חַנּוּן וְרַחוּם, הַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַּמּוּ חֲסָדֶיךָ עַל לִבִּי שֶׁאוֹתִי, אוֹתְךָ, הוּא מְבַקֵּשׁ, וְהַיּוֹם אוֹמֵר לִבִּי זֶה לְהַאֲמִין בְּךָ.
אָמֵן וְאָמֵן!
"קִשְׁרִי עַצְמֵךְ אֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהִיא נְקֻדָּה פְּנִימִית וְכָל חַיַּיִךְ תֹּאמְרִי: אֵין יֵאוּשׁ כְּלָל בְּזֶה הָעוֹלָם!
אָמֵן וְאָמֵן!"
מתוך ליקוטי "נצחתי ואנצח"
