רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כְּבָר שָׁלַחְתָּ לִי רְמָזִים וְיוֹתֵר מִזֶּה לְעוֹרְרֵנִי וְלַהֲקִיצֵנִי מִשְּׁנָתִי.
הַבֹּקֶר אֲנִי מוֹדִיעָה: אֲנִי מַתְחִילָה לְשַׁנּוֹת אֶת מְצִיאוּת חַיַּי, וַאֲנִי עוֹדֶנִּי לְפָנֶיךָ מְלֵאָה אַשְׁמָה וְלִבִּי אָטוּם וְשִׂכְלִי מוּעָט, וַאֲנִי אוֹמֶרֶת: לָמָּה קָשֶׁה לִי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְהִתְעוֹרֵר וְלַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי וּלְהַגִּיד לְפָנֶיךָ: מָה אִכְפַּת לִי מָה הֵם אוֹמְרִים? מָה זֶה מְשַׁנֶּה?
כֵּן, קָשֶׁה לִי לָבוֹא לְהַכָּרַת הָאֱמֶת.
אָבִי, אֲדוֹנִי, מַלְכִּי, פְּקַח לִבִּי וְעֵינַי שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לְהַבִּיט בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ וְתִפְתַּח לִי הַיּוֹם, בִּזְּמַן שֶׁאֲנִי קוֹרֵאת תְּפִלָּה זוֹ, הִתְעוֹרְרוּת בְּמַחְשָׁבָה, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה.
אַתָּה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּקְוָתִי וִישׁוּעָתִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי, עֲנֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לְקַנֵּא לִכְבוֹדְךָ, וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַשִּׁנּוּי עוֹמֵד בַּפֶּתַח כִּי אֲנִי יוֹדַעַת, שָׁלַחְתָּ לִי יָמִים שֶׁל הַתְחָלוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב וְאַתָּה תִּקְוָתִי לְמַעַנְךָ.
אָמֵן וְאָמֵן!
